לפני שבועיים הייתה לי שיחה עם מאלף אחר שגרמה לי לחשוב לעומק על התפקיד שלי כמאלף כלבים ומנחה בעלי כלבים (אני בכוונה מפריד).
השיחה הגיעה בעקבות מחלוקת שנוצרה סביב נושא מורכב בקבוצת דיון של מאלפים, על תוצאה אפשרית ולא אפשרית באילוף מבוסס חיזוקים.
אני תיכף מכניס אתכם לסוד העניינים של מה הלך בדיון, כי אני מאמין שיש לו ערך רב עבורכם, אבל אני רוצה לנצל את תשומת הלב שלכם כדי להודות לכם מעומק ליבי על ההתגייסות שלכם לדירוג הפודקאסט בעקבות המייל ששלחתי בתחילת השבוע.
מעל 160 עוקבים נכנסו לפוד, דירגו אותו, הקשיבו לפרקים ועזרו לספוטיפיי להכיר בו מחדש ככוח חשוב.
אז המון תודה לכם, אוהב אתכם על התמיכה והפרגון ואני אמשיך ליצור ולהחזיר לכם דרך עוד ידע שיעזור לכם לגדל כלבים בדרך שנכונה לכם.
וזה מחבר אותי לנושא שהתחלתי איתו.
הדיון בקבוצת מאלפים נגע בנקודה רגישה מאוד בפורס פרי –
האם אפשר ללמד כלב לא להרים דברים מהרצפה ללא אכיפה כלשהי (החל מלצעוק עליו ועד לתקן אותו) ולבסס את כל הלמידה שלו על חיזוקים חיוביים על כך שבחר לא להרים?
בגדול,התשובה היא כן,זה אפשרי, אבל…יש אבל גדול ואני אדגים אותו דרך הכלבים שלי.
רוני, פפו וציון: שלושה כלבים, שלוש דרכים
נתחיל מרוני המהממת שנפטרה לפני 3 שנים. היא הייתה מרימה מעט מאוד מהרצפה בטיולים והיה קל מאוד ללמד אותו להרים לעיתים רחוקות, רק משהו שהיה מאוד מעניין בשבילה. הספיקה הערה קטנה ומשיכה קטנה ברצועה והיא למדה מהר, בין היתר, בגלל שלא הייתה לה משיכה חזקה להרים אוכל.
נעבור לפפו, שהיה מרים אוכל כפייתי מהרצפה (בגיל 8 גיליתי שזה נבע מבעיה הורמונלית), הייתי צריך ללמד אותו לעזוב מהפה באמצעות חיזוקים אבל הייתי חייב גם למנוע ממנו פיזית להרים ולהוציא לו מהפה דברי גועל.
לא משנה כמה עבדנו על לא להרים עם חיזוקים זה לא היה מספיק חזק, המשיכה שלו להרים מהרצפה הייתה עוצמתית מאוד, ברמה שמאלפים שניסו לעבוד איתו על זה היו מופתעים מאוד.
ועכשיו נדבר על ציון, שהוא גם התגלה כמרים אוכל מדופלם מהרצפה.
ציון יודע לעזוב מהפה מדהים, כמעט הכל, יודע גם לא לקחת, אני עובד איתו יותר ממה שעבדתי עם פפו או לולי. הבעיה מתחילה כאשר הוא רחוק ממני. הוא כלב חכם מאוד, הוא מבין שהוא משוחרר מהרצועה.
במקרים כאלה, אני חייב להתקרב ולצעוק עליו לעזוב אחרת הוא מרים ואוכל מהר. אני חייב לאכוף עליו. לפעמים, אני חייב לאכוף את ההתעלמות שלו ממשהו שווה במיוחד עם הרצועה וחייב למשוך אותו.
כלומר, העקרונות הבסיסיים נשארו כמעט זהים עם כל הכלבים שלי, גם עם לולי שהייתה מרימה המון עד שעבדנו על זה, אבל הייתי חייב לעשות התאמות לכל כלב, לרמת הדחף להרים מהרצפה ולכמה הוא מפנים את הלמידה למצבים שהוא משוחרר.
אם אתם לא מבינים כ"כ על מה אני מדבר ולמה בכלל שיהיה דיון בקבוצת מאלפים על הנושא הזה אז אני אדגיש – בגישת הפורס פרי ("גישה חיובית") אנחנו נמנעים מלצעוק על הכלב או למשוך אותו ברצועה ולעשות פעולות שיש בהן אלמנט אברסיבי לכלב.
האם מותר להרים קול על הכלב באילוף חיובי?
ופה הבעיה שלי…
לדעתי, המון מאלפי פורס פרי לקחו את הגישה לקצה מידיי ובכך הם משאירים בעלי כלבים בהרגשת חוסר אונים מול הכלב וגרמו להם לפחד אפילו להרים קול על הכלב, שיפסיק לעשות משהו.
אם אני לא ארים קול על ציון כשהוא נכנס לעוררות רגשית והתרגשות גבוהה בגלל בנאדם או כלב הוא פשוט יתעלם ממני (דיברתי על נושא "העוררות הרגשית" בפרק 196 בפודקאסט).
אם כלב נובח באמוק על הדלת, סיכוי קלוש שהוא יעזוב אותה ויפסיק לנבוח אם תדברו אליו רגיל, לעומת אם תרימו עליו את הקול ותבקשו בתקיפות שילך למקום, סיכוי גבוה יותר שהוא יפסיק את האמוק אם תגיבו ככה.
חשוב לי להבהיר: להרים קול זו לא שיטת אילוף שאני דוגל בה ולא תחליף ללימוד ההתנהגות, אבל זה כלי בלימה הכרחי ברגע האמת אם עובדים איתו נכון.
זה עניין של להתאים תגובה למצב הרגשי של הכלב.
ופה נכנסת שיחה עם המאלף. שאגב, היה מאלף מסורתי בעברו וסיים לא מזמן לימודים בבית ספר לאילוף פורס פרי.
ובתוך השיחה איתו אמרתי –
"שכחנו את התפקיד האמיתי שלנו כמאלפים. התפקיד שלנו הוא למצוא את התמהיל שעובד ללקוח מול הכלב שלו ולא לנסות להכניס אותו בכוח לקופסא שמתאימה רק לנו".
מה באמת התפקיד של המאלף
אנחנו צריכים להבין יותר לעומק איך הבנאדם מתנהל בשגרה שלו מו להכלב ולתת לו פתרונות וכלים שתואמים להתנהגות שלו עד כמה שאפשר.
מצד שני, יש לנו תפקיד מאוד חשוב להסביר איך כל שיטה וכלי ישפיעו על הכלב בעתיד ואיך הם יפגעו בשינוי ההתנהגותי שאנחנו מנסים להשיג או יתרמו.
חיוני מאוד להבין מה בעל כלב יכול ולא יכול לעשות עם הכלב שלו באופן עקבי ויומיומי, כי מה שהוא לא מצליח, לא יחזיק לאורך זמן ויביא לחוסר הצלחה.
אני יותר ויותר מאמין שצריך לבחור יחד את הדרך, אני מביא את הידע המקצועי והלקוח מביא את עצמו, מה שהוא מסוגל לעשות ואת ההיכרות עם הכלב שלו.
כמובן, שחשוב שכל מאלף יחזוק בעקרונות שהוא מאמין בהם ולא מאמין בהם וימצא את הלקוחות שתואמים את אותם עקרונות.
אני מרגיש שהגיע הזמן שאנחנו המאלפים נדע לעשות יותר התאמות בין הכלב אליכם במקום להכניס אתכם לקופסה שמתאימה לנו ולעקרונות שלנו.
אתם והכלב שלכם לא חיים בתוך ספר תיאוריה. הוא חי איתכם בבית, במציאות של החיים. ואם הייתם צריכים לפעמים להרים קול כדי להגן עליו או לבלום אותו ברגע מסוכן, אתם לא בעלים רעים. אתם פשוט בני אדם ששומרים על הכלב שלהם.
בסופו של יום, אתם אלה שמחזיקים ברצועה ואתם אלה שמכירים את הכלב שלכם הכי טוב בעולם.
אנחנו כאן כדי לתת לכם את הידע והכלים שישרתו אתכם, ולא כדי שתשרתו את התיאוריות שלנו.
מה דעתכם על העניין הזה? מסכימים, מתלבטים?
באהבה,
גיא תיכון.
