5 שנים אחרי שסיימתי את ההכשרה שלי כמאלף כלבים הגיע אליי מידע שסתר את כל מה שלימדו אותי בקורס. עבורי המידע שגיליתי היה מהפכני ממש. מרוב שהיה מהפכני לא ידעתי איך "לעכל" אותו והתחלתי לשאול מאלפים מסביב אם הם גם גילו את מה שאני גיליתי. חלק אמרו לי שהמידע החדש לא נכון, חלק אמרו לי
"אני לא יכולה שהיא תתקוף פתאום בלי אזהרה, בטח לא את הילדות שלי, היא חייבת להבין שזה לא בסדר ולא עושים את זה". את המשפט הזה אמרה לי אמא מודאגת ביום שישי במהלך שיחה ארוכה של חצי שעה. יש להם גורה חדשה עם רגישות למגע ומאז שהיא אצלם יש נשיכות סביב מגע. רוב בעלי הגורים
לפני שנה בערך קיימתי הדרכה חינמית ובה חשפתי את שלושת המיתוסים הכי גדולים שתוקעים בעלי כלבים עם הטיפול בריאקטיביות של הכלב שלהם. אם אתם מאמינים בהם יש סיכוי גבוה שאתם תקועים כרגע. הנה המיתוסים: "כלבים ריאקטיביים צריכים יד קשה כדי להפסיק להתפרץ". למען האמת, ברוב המקרים, ריאקטיביות נובעת בכלל מפחד ולא מדומיננטיות, שליטה או רצון
"אני חייב להודות, שבזמן האחרון אני מונע ממנה אהבה ממני ואני מרגיש שזה עוזר", הוא אמר לי בסוף השיעור וגרם לי לפתוח עיניים גדולות. "איך אתה רואה שזה עוזר? – הרי היא עדיין מתפרצת ברחוב על כלבים", שאלתי מתוך סקרנות אמיתית. אני יודע מאיפה המחשבה הזו מגיעה, במיוחד אצל גברים, במיוחד ילדי שנות ה-80 ומטה.
אני לא מקנא בבעלי כלבים היום, כל יום צץ מאלף חדש ברשת ואין לדעת אם הוא עבר הסמכה והכשרה, ואם כן, איזו ואם הוא טורח להתפתח כמאלף ומעדכן את הידע שלו.אתם גם לא חייבים לסמוך עליי, זה בסדר. זו אחת הסיבות שמיתוסים נוראיים עדיין ממשיכים להתקיים ופוגעים בקשר עם הכלב ובעיקר בהנאה שלכם ממנו ואיתו.
התרגשות או עוררות? שני מצבים שנראים דומים – אבל הם עולם אחר בכל מה שקשור להתנהגות של הכלב שלך. רוב בעלי הכלבים יודעים לזהות כשהכלב שלהם "מתרגש", אבל הרבה פעמים מתבלבלים בין שני מצבים שנראים דומים מבחוץ – התרגשות ו־עוררות פיזיולוגית. וזה הבדל קריטי. כי התגובה שלנו לכל אחד מהם צריכה להיות אחרת לגמרי. אז