רוב בעלי הכלבים בטוחים שאם הכלב רץ, שיחק בגינת כלבים, או עשה טיול קצבי – הוא בטח רגוע יותר. אבל האמת? לא תמיד. דווקא אצל כלבים ריאקטיביים, פעילות אינטנסיבית בלבד יכולה להשאיר אותם בעוררות רגשית גבוהה, ולפעמים זה רק מחמיר את המצב. כי כשאין מיקוד על וויסות רגשי, בנוסף לפריקת אנרגיה, הכלב אומנם מתעייף פיזית —
"אתה באמת חושב שרייצ'וק שלי יפסיק להתפרץ על כלבים בטיולים ונוכל לטייל בשקט?" – היא שאלה אותי בחוסר אמונה מוצדקת וטבעית. "כן", עניתי לה. הרחבתי מעבר, כדי שהיא תראה את מה שאני רואה מתוך הניסיון שלי, "הוא ריאקטיבי לא בגלל שהוא רוצה לריב עם כלבים ולתקוף אותם, אלא בגלל שהוא לא מרגיש בטוח לידם והוא
עמדנו בפארק בשיעור החמישי שלנו ביחד כשהוא אמר לי – "זה לא שלימדת אותנו המון דברים עם הכלבה בתהליך". יש המשך למשפט אבל קודם, קצת רקע לפני שמתקדמים: הזוג פנה אליי לפני מספר חודשים בבקשה לעזור להם להרגיל את הכלבה, דודלית מתבגרת, להישאר לבד בבית ולהוריד את רמת ההתרגשות שלה כאשר מגיעים אורחים. כמובן שהיום היא
5 שנים אחרי שסיימתי את ההכשרה שלי כמאלף כלבים הגיע אליי מידע שסתר את כל מה שלימדו אותי בקורס. עבורי המידע שגיליתי היה מהפכני ממש. מרוב שהיה מהפכני לא ידעתי איך "לעכל" אותו והתחלתי לשאול מאלפים מסביב אם הם גם גילו את מה שאני גיליתי. חלק אמרו לי שהמידע החדש לא נכון, חלק אמרו לי
"אני לא יכולה שהיא תתקוף פתאום בלי אזהרה, בטח לא את הילדות שלי, היא חייבת להבין שזה לא בסדר ולא עושים את זה". את המשפט הזה אמרה לי אמא מודאגת ביום שישי במהלך שיחה ארוכה של חצי שעה. יש להם גורה חדשה עם רגישות למגע ומאז שהיא אצלם יש נשיכות סביב מגע. רוב בעלי הגורים
לפני שנה בערך קיימתי הדרכה חינמית ובה חשפתי את שלושת המיתוסים הכי גדולים שתוקעים בעלי כלבים עם הטיפול בריאקטיביות של הכלב שלהם. אם אתם מאמינים בהם יש סיכוי גבוה שאתם תקועים כרגע. הנה המיתוסים: "כלבים ריאקטיביים צריכים יד קשה כדי להפסיק להתפרץ". למען האמת, ברוב המקרים, ריאקטיביות נובעת בכלל מפחד ולא מדומיננטיות, שליטה או רצון