האם באמת אפשר להיפטר מריאקטיביות?

ביום רביעי האחרון העברתי הדרכה שהבהירה לי שוב את הסיבות העיקריות למה הרבה בעלי כלבים לא מצליחים להגיע לתוצאות שהם מרוצים מהן בתהליכי אילוף.

אני אכתוב את הסיבות בצורה של שאלות, כדי שיהיה לכם קל להתחבר מהמקום שלכם.

התשובות מאוד רלוונטיות לכל מי שיש לו כלב ריאקטיבי, תוקפן, חרדתי ורגיש ולכל מי שמרגיש/ה שהוא/היא לא מבינים את הכלב ומה עובר עליו.

שאלה 1:
"מה לעשות כאשר הכלב מתפרץ באופן מפתיע ולא רוצה חטיפים או משחק?"

השאלה הזו מראה על ציפייה לא נכונה מתהליך אילוף ומהכלב.

האם אתם מסוגלים ללמוד משהו חדש כשאתם סופר עצבניים ורק רוצים לפרוק את העצבים שלכם על מישהו? – ב-100% לא.

הציפייה היא שזמן האימון הכי טוב של הכלב הוא בזמן התפרצות היא שגויה לחלוטין. ברגע כזה הכי טוב יהיה להרחיק את הכלב מהאזור וללכת משם, לדעתי האישית.

הציפייה היא, שצריך ללמד את הכלב לא להתפרץ והיא גם שגויה, שכן, צריך ללמד את הכלב ויסות רגשי מול מה שגורם לו להתפרץ, ללמד אותו אסטרטגיית התמודדות אחרת ולקשר את האירוע לחוויה בטוחה עבורו ולא לנסות להשתיק אותו.

להשתיק את הכלב לא נוגע בשורש הבעיה, שהוא  – פחד מהטריגר, חוסר ויסות ואיפוק והיעדר אפשרויות אחרות להגיב.

ברגע ההתפרצות הכלב נמצא בעומס רגשי גבוה, והמערכת שלו לא פנויה ללמידה, בחירה או קבלת חיזוקים.

בשלב הזה המטרה היא לצמצם נזק: להתרחק, להגדיל מרחק, להוציא את הכלב מהסיטואציה בצורה הכי שקטה ובטוחה שאפשר.

העבודה האמיתית נעשית לפני ההתפרצות – בזיהוי מוקדם של סימנים, בניהול סביבה, ובהורדת רמת העוררות הכללית של הכלב לאורך היום והטיול.

חטיפים ומשחק הם כלים מצוינים – אבל הם עובדים כשמשתמשים בהם כחלק מתהליך, לא ככיבוי שריפה.

שאלה 2:
"למה הכלב שלי מגיב פתאום בלי אזהרה מוקדמת על בנאדם באמצע טיול?"

שאלה שמראה קושי בקריאת שפת גוף והבנה של המצב הרגשי של הכלב.

הסטת מבט, האטה, קיפאון קטן, שינוי נשימה, מתח ברצועה, החזקת גוף אחרת – אלה סימנים מוקדמים.
אם הכלב למד בעבר שאזהרות עדינות לא עוזרות לו, הוא יקצר תהליכים ויעבור ישר להתפרצות.

בנוסף, תגובה יכולה להיראות “בלי אזהרה” כשהכלב כבר יצא לטיול במצב רגשי עמוס: חוסר שינה, סטרס מצטבר, עומס חושי, כאב, תסכול – כל אלה מורידים את סף התגובה.

זה אומר שלא למדתם לקרוא את השפה הכלבית בצורה מלאה וחסר לכם ידע, עד שלא תשלימו אותו הכלב ימשיך להפתיע אתכם ולא תדעו למה ואיך למנוע את ההתפרצות הבאה.

אתם תמשיכו לטייל כעיוורים.
וכל זה בזמן שאתם יכולים ללמוד על שפת גוף כלבית לעומק ב-97 ש"ח בלבד.
כל הפרטים כאן <—

שאלה 3:
"מה לעשות אם הכלב שלי לא לוקח חטיפים בטיולים בכלל וניסיתי הכל, כולל לבשל לו עוף או הודו ודגים?"

אז השאלה מראה על היעדר הבנה בקריאת רמת הסטרס של הכלב. 

כלב שלא לוקח חטיפים בטיול לא “עקשן”, לא “מפונק” ולא “לא אוהב אוכל”.
לרוב הוא פשוט בסטרס גבוה מידיי לתפקד.

טיול יכול להיות חוויה עמוסה מאוד: ריחות, קולות, תנועה, אנשים, כלבים, רצועה.

אצל כלבים רגישים או ריאקטיביים, העומס הזה חונק את התיאבון.

במקרה כזה, הפתרון הוא לא להגיד "חטיפים לא עובדים ולעבור לתיקונים", אלא:

• למצוא את כל גורמי הסטרס של הכלב.

• לעבוד על הפחתת סטרס כללית.

• לבנות מחדש תחושת ביטחון ויכולת ויסות דרך אימון וליווי מקצועי.

• לשקול תרופות.

כשהסטרס יורד התיאבון חוזר מעצמו.

שאלה 4:
"האם באמת כל השיטות עובדות ובאמת אפשר להיפטר מריאקטיביות?"

זו שאלה שמגיעה מספק, עייפות ואכזבה מתהליכים קודמים.

וואלה…מבין אתכם. 
הרשת מלאה במאלפים עם הבטחות שווא ואני מהמאלפים שאומרים את האמת בפנים ולא מפחד ממנה, כי אני עברתי את מה שאתם עוברים עם 2 כלבות: גילי ולולי.

ראיתי בעצמי שמצד אחד אפשר לשפר ריאקטיביות בצורה משמעותית אבל מצד שני היא תמיד תהיה שם ברקע ולא לא נקפיד כל חיי הכלב היא עלולה להרים ראש מחדש.

אין פתרונות קסם ואין פתרונות מהירים (למעט מקרים ממש קלים) ומי שמחפש אותם תמיד ייצא מאוכזב ומתוסכל.

זה כמו לגדל ילד עם צרכים מיוחדים כל חייו.
הכלב עלול שלא להיות מאוזן ב-100% עד גיל מאוד מאוחר.

אבל אני יכול לומר בוודאות, שעם ליווי נכון, התמדה, שחרור אגו וציפיות גבוהות מידיי אפשר להצליח משמעותית.

אם נשחרר מעצמינו רגשות אשם ובושה ונעשה שינוי חשיבה מ"ריצת 100 מטר", שהיא השקעה גבוהה מאוד לזמן קצר מאוד ל"ריצת מרתון" שהיא ריצה איטית למרחק מאוד גדול הרווח יהיה עוד יותר מורגש.

בקרוב אני חוזר להדרכות החינמיות ואני מזמין אתכם להצטרף.

ההדרכות יוסיפו לבהירות שלכם ויסייעו לכם לקבל החלטות טובות יותר להמשך.

באהבה, 

גיא תיכון | מטפל התנהגותי בכלבים.