הייתי צריך לתת את כולי כל יום בשביל לולי ואני מודה על כל רגע בדיעבד. היה קשה. אבל היא החזירה לי פי 1000 יותר מכל מה שנתתי לה. לא היה מצב שהייתי יוצא לטיול עם לולי ונותן 99%. רגע אחד בטלפון, לא שם לב בפניות רחוב, לא עובד על איפוק מול כלבים, לא מקבל אורחים
תתפלאו לשמוע, אבל אתם יכולים ללמד את הכלב שלכם התנהגות מבלי באמת ללמד אותה. אני יודע, זו הצהרה מוזרה. אני אסביר. ברוב המקרים, כשאתם ניגשים ללמד את הכלב משהו, אתם נעולים על התוצאה. אתם רוצים שהוא יישב "בפקודה" או שיישכב מיד כשאתם אומרים "ארצה". הבעיה היא שהמרדף הזה אחרי הביצוע המושלם מייצר המון לחץ. לחץ עליכם, ובעיקר לחץ
ישבתי איתה בסלון, היו לה 5 כלבים ולא כולם הסתדרו בינהם וכבר היו ריבים רציניים ופציעות. הכל התחיל כאשר היא אימצה כלבה חדשה, סופר רגישה, שתלטנית למרחב שלה, חסרת ביטחון ומאוד ריאקטיבית. לכל אורך הפגישה הכלבה לא הפסיקה לזוז, לא הפסיקה לנבוח והתישה את שנינו וככה היא התנהגה לאורך כל היום. בשלב מסויים ביקשתי מלקוחה
מהשבוע השני למלחמה אני מקבל פניות בנושא של ריבים בין 2 כלבים באותו בית. ברוב המקרים, מדובר על מתיחות בין הכלב שחי בבית לבין הכלב שמתארח. הרבה אנשים עברו לגור עם ההורים לתקופת המלחמה משיקולים אישיים והביאו את הכלב איתם ודיי מהר התפתחו בעיות בין הכלבים ולעיתים גם בין הכלב שלהם לבני הבית. ראשית, מאוד צפוי,
מספר בעלי כלבים פנו אליי לאחרונה ושאלו משהו בסגנון של: הכלבה בדרך כלל גרגרנית גדולה, אבל בשלושה הימים האחרונים בגלל שנותנים לה כל הזמן חטיפים בממ"ד כדי להרגיע, היא פשוט הפסיקה לאכול. לא אוכלת שום דבר למעט החטיפים – לא מתקרבת לצלחת, גם לא עם תוספות טעימות כמו טונה. תשובה: ראשית, המצב הנוכחי מלחיץ מאוד
היום בבוקר פורסם המאמר הזה ב-YNET**. אם תשאלו אותי, התזמון שלו מחורבן לחלוטין. היו יכולים לגלות מעט יותר רגישות, כי אנחנו יודעים כמה אנשים לחוצים עכשיו, והרבה עלולים למנוע מבעלי כלבים להיכנס למרחב מוגן עם הכלבים שלהם. לא רק שהכותרת עצמה מלחיצה, גם בתוך הכתבה יש תיאור של אישה שנפצעה מכלב כאשר כל הסיטואציה לא