אני עובד המון שעות מהבית, ובשנים האחרונות כמות השעות עלתה ככל שהצוות הלך וגדל.
אז למה הכלבים שלי רגועים כאשר אני יוצא מהבית ולא מפתחים חרדת נטישה?
אחת הבעיות הכי נפוצות היום, בגלל המעבר לעבודה מהבית והמלחמות שמאלצות אותנו להיות בבית המון, היא הקושי של הכלב להישאר לבד.
שימו לב שלא כתבתי "חרדת נטישה" (ח"נ).
מכיוון, שבהרבה מקרים לא מדובר על חרדת נטישה אמיתית אלא בקושי.
קושי וחרדה לא זהים.
הם יכולים להיראות דומה בהתנהגות של הכלב אבל חרדה היא מצב הרבה יותר חמור וקשה מאשר קושי.
למשל, כלב יכול להרוס חפצים בבית כשהוא נשאר לבד ואתם מיד תחשבו שיש לו חרדת נטישה.
אבל אם נצלם אותו ונראה איך הוא מתנהג, אנחנו נגלה שהוא הורס רק בחצי השעה הראשונה שהוא לבד ואז הולך לישון ולנוח – זו לא חרדה.
אם היינו רואים אותו הורס ואז מסתובב באי שקט כל/רוב הזמן שהוא לבד אז אפשר היה לומר שהוא בחרדה.
יש 3 פרקים בפודקאסט על חרדת נטישה, מוזמנים להקשיב (פרקים 47, 49 ו-87) במידה ואתם רוצים להעמיק בנושא.
אז למה הכלבים שלי כ"כ רגועים כאשר אני יוצא מהבית אחרי שהם היו המון שעות איתי?
1. ראשית, יש לי נוהל "כאילו אני במשרד" במהלך היום.
אני מתייחס מעט מאוד לכלבים שלי בזמן שאני עובד מהבית.
אני לא מרגיל אותם ליחס, משחק וכדו' במהלך היום, שאמור להיות מוקדש לזמני עבודה (אם אתם עובדים לילה/ערב, אז אצליכם זה יהיה הפוך).
הם לומדים להיות מאוד עצמאיים, משועממים וישנוניים.
אם הם באים אליי לתשומת לב אני לא מתייחס ומבקש מהם לחזור לנוח. הם צריכים לללמוד לטפל בעצמם ולא להסתמך עליי.
כמובן, שאני דואג לפרוק אנרגיה על הבוקר, כדי שלא ישארו בבית עם עודף אנרגיה שיגרום להם לבוא לדרוש ממני משחק או תשומת לב.
מה שמוביל אותי לסיבה השניה –
2. פריקת אנרגיה יומיומית.
לצערי, אחת הסיבות בהבולטות להרבה בעיות התנהגות כיום אצל כלבי בית היא היעדר פריקת אנרגיה מותאמת כלב.
אנשים לא פורקים אנרגיה בצורה מספקת לכלבים שלהם על בסיס יומי או שהם בונים על גינת הכלבים לפריקת אנרגיה (ואז הכלב שלהם מפתח בעיות ויסות) או שהם בונים על הסופ"ש.
זו לא ביקורת כלפיכם, לכולכם יש חיים תובעניים, אני בטוח, אלא ציון עובדה פשוטה.
"טיול של שעה בערב לא מספיק לו?" – שאלה נפוצה.
התשובה: "אתה מתעייף משעה הליכה בעיר? – לא….".
"כמה אפשר לפרוק לו אנרגיה?" – שאלה נפוצה נוספת.
תשובה: "כמה שצריך".
אבל הבעיה היא לא הכמות, אלא האיכות של פריקת האנרגיה.
כל כלב זקוק לפריקה מסוג אחר: ריצה, משחק, מנטאלית, שילוב, הליכה – יש מגוון של דרכים ואם אתם מנסים לפרוק את הכלב בדרך שאינה מחזירה אותו הבייתה מסופק ומרוצה אתם משקיעים המון זמן על הפיתרון הלא נכון.
ציון, הגור בן 7 חודשים שאימצתי לא מזמן, מקבל שעתיים מחוץ לבית כל יום בנוסף לזמן שצריך לשחק ולאמן אותו.
בימים שאני יוצא להמון שעות אני מחזיר אותו מחוסל הבייתה.
אני לא כותב בשביל לייאש אתכם, אלא בשביל להראות לכם שיש דרך הרבה יותר פשוטה להימנע מבעיה שמאוד קשה לטפל בה כאשר הבסיס לגידול הכלב טעון שיפור.
תחליטו איפה אתם שמים את הזמן שלכם, ביותר טיולים ופעילות עם הכלב או ביותר תרגילי אילוף לעזיבה מהבית שלא בטוח יעזרו והוצאות על מאלף ואולי תרופות?
סיבה שלישית, שמחדדת את 2 הסביות הקודמות,
3. אני מרכז את עיקר הפעילות של הכלבים לבוקר ואחה"צ/לערב, אין פעילות משמעותית במהלך היום.
באמצע היום נחים וישנים.
סיבה אחרונה,
4. אני מקפיד להיות זה שיוזם משחק ופעילות בבית ולא הכלב ומתעלם מדרישות והתנהגות שנועדה להפעיל אותי.
בהמון מקרים שמגיעים אליי, אני רואה שהכלב הוא היוזם של הפעילות בבית באופן אקראי ביום.
הוא מביא צעצוע כשיושבים מול המחשב ועובדים? – אז משחקים איתו.
הוא נובח, כי הוא רוצה משהו? – אז קמים ושואלים אותו – "מה אתה רוצה? אבל אכלת, שתית והיינו בחוץ, מה אתה רוצה?"
מנהלים דו שיח עם הכלב ומייצרים עניין מיותר בזמן שהכלב חייב ללמוד להעסיק את עצמו לבד.
כל עוד הכלב לא פוגע בעצמו או במשהו אחר העדיפות היא להתעלם או לתת לו אותו מידע שאומר, "אני לא מתכוון לשתף פעולה כרגע" (כמו, "אני עסוק/ה").
אם הכלב ממשיך לנבוח או לדחוף לכם צעצוע ולא מפסיק, זה אומר, שלימדתם אותו להמשיך להציק לכם עד שתישברו, לימדתם אותו שההתעלמות היא סימן להמשיך, כי תיכף תקומו אליו.
במקרים כאלה, התעלמות ממושכת יותר יכולה לעזור ואם לא, אתם צריכים עזרה מקצועית.
בכל מקרה, אם הכלב דורש מכם משהו ולא מוותר, בוודאות השארתם אותו לא מסופק מהפעילות של הבוקר והוא דורש עוד.
אבל רגע…
אני מגדל כלבים בלי ילדים בבית.
ילדים מסבכים את העניין 😉
במיוחד בחופשים.
הדרך היחידה להתמודד עם פעילות בלתי פוסקת מצד הילדים היא ללמד אותם את מה שלימדתי אתכם עכשיו ולהסביר להם מתי כן לשחק עם הכלב.
קשה, אני יודע, לא תמיד תצליחו.
אבל תנסו.
אם יש לכם בעיה אחרת שקשורה להצקות בבית יש לי פרק בפודקאסט שיכול לעזור לכם, פרק 96, "(לא) פשוט להתעלם".
לסיום, בוא נפריד בין בעיית חרדה לבית קושי שהתפתח בעקבות שגרה לא מתאימה לכלב.
כאשר יש חרדה, צריך לטפל בה בהקדם ויש מגוון דרכים לעשות זאת. לרוב, הטיפול בחרדה יהיה הרבה יותר מורכב, הוליסטי (תזונה, בריאות וכדו') ומקיף וייקח יותר זמן.
כאשר נוצר קושי, מה שכתבתי כאן מאוד יעזור ויעלה אתכם על המסלול הנכון.
אם יש לכם בעיה התנהגותית שאתם רוצים לטפל תמשיכו לגלול למטה והשאירו פרטים בטופס.
באהבה,
גיא.
