לפני שלוש שנים החלטתי שאני משנה את האופן שבו אני מלווה בעלי כלבים לטיפול בבעיות התנהגות מורכבות. רציתי לתת הרבה יותר ערך, תוכן וידע ממה שנהוג להעביר במספר שיעורים בודדים. הרגשתי שליווי דרך שיעורים בלבד זה לא מספיק טוב ואני רוצה תהליך ליווי יותר איכותי. זה נכון שאפשר להגיע לתוצאות יפות ב-5/6 שיעורים ממוקדים לבעיה
"את חייבת לבדוק באבחון שאין סימנים לתוקפנות עתידית", ביקשתי מגלית, המאלפת בצוות שלי, לקראת איבחון שלה עם גור שמראה סימני חשדנות לאנשים כבר בגיל 6 חודשים. ואז חשבתי שזה יהיה יופי של נושא לכתוב עליו, מאחר ורוב בעלי הכלבים לא מעריכים נכון את רמת החרדה של הגורים שלהם או את רמת החשדנות לזרים ואיך הן
"האם איי פעם נפסיק עם החטיפים והיא פשוט תקשיב לנו?" – היא שאלה אותי באמצע שיעור. התשובה מורכבת, ולכן היא מבלבלת אנשים. כדי לענות צריך להבין משהו בסיסי על כל היונקים על פני כדה"א (זה כולל אותנו): לכל יונק יש 2 מוטיבציות עיקריות דרכן הוא יבחר איך להתנהג – השאיפה לעונג וההימנעות מכאב. עונג יכול להיות
זוג מגבעתיים פנו אליי בגלל שוונדה, הכלבה שלהם, לא רצתה לצאת לטיולים, ואם יצאה, משכה הבייתה חזרה מיד אחרי שעשתה צרכים. והיא גם נשכה את הגבר, בגלל שהיא חשבה שהוא השליח, אחרי שיצא מהדלת לקבל משלוח וחזר פנימה. היא הייתה באמוק עליו! אה, והיא ממש אבל ממש לא נחמדה לאורחים, היא רק בת 7-8 חודשים
ברגע שהורדנו מהכלב את הרצועה הוא סוף סוף הרשה לעצמו לנוח, להירגע ולהרגיש בטוח. ויש לכך סיבה חשובה מאוד, ולכן אני כותב עליה. אם יש לך כלב ריאקטיבי, רגיש, חרדתי, תוקפן שמתקשה במצבי לחץ ומפגשים צפופים (ברחוב, עם אורחים) חשוב מאוד להקדיש 3 דקות לקרוא. ביום שני האחרון פגשתי כלב חדש לאבחון, הבעיה המרכזית –
יש היום המון כלבי מלינואה מעורבים בעמותות ואנשים מתפתים לאמץ אותם בגלל שהם לומדים מהר, כיף לשחק איתם ועם זאת, קשה לגדל אותם ואותם אנשים לא חושבים עד הסוף. אני מתכוון גם לרועים הולנדים מעורבים וכל כלב שמעורב בגזע אנרגטי במיוחד או גזעי, כמו בורדר קולי, אוסטרלי ועוד – אנחנו המאלפים קוראם להם – "כלבי