אני מקווה מאוד שאתם מוגנים וגם כל בני המשפחה והחברים שלכם. ימים כאלה מדגישים עד כמה הדבר החשוב ביותר בסופו של דבר הוא הביטחון שלנו. ראשית, אם אתם לבד עם הכלב/ה ואין לכם עם מי להתייעץ או לשתף בקשיים שלכם אני מזמין אתכם לקבוצת הוואצאפ של הפודקאסט, אני פותח אותה כל יום למספר שעות ושם
ביום רביעי האחרון העברתי הדרכה שהבהירה לי שוב את הסיבות העיקריות למה הרבה בעלי כלבים לא מצליחים להגיע לתוצאות שהם מרוצים מהן בתהליכי אילוף. אני אכתוב את הסיבות בצורה של שאלות, כדי שיהיה לכם קל להתחבר מהמקום שלכם. התשובות מאוד רלוונטיות לכל מי שיש לו כלב ריאקטיבי, תוקפן, חרדתי ורגיש ולכל מי שמרגיש/ה שהוא/היא
50% מהלקוחות שנכנסים אלינו לתהליכי ליווי עברו אילוף מסורתי, מבוסס תיקונים וענישה, שלא עבד להם. למען האמת, רובם הפכו ללקוחות שראו את התוצאות הכי משמעותיות וחוו את השיפור הכי גדול עם הכלב. אני לא כותב את השורות האלו כדי לומר, שאילוף מבוסס חיזוקים עדיף, או ש"השיטה שלי הכי טובה", או, שאילוף מסורתי לא עובד. אני
רוב בעלי הכלבים בטוחים שאם הכלב רץ, שיחק בגינת כלבים, או עשה טיול קצבי – הוא בטח רגוע יותר. אבל האמת? לא תמיד. דווקא אצל כלבים ריאקטיביים, פעילות אינטנסיבית בלבד יכולה להשאיר אותם בעוררות רגשית גבוהה, ולפעמים זה רק מחמיר את המצב. כי כשאין מיקוד על וויסות רגשי, בנוסף לפריקת אנרגיה, הכלב אומנם מתעייף פיזית —
"אתה באמת חושב שרייצ'וק שלי יפסיק להתפרץ על כלבים בטיולים ונוכל לטייל בשקט?" – היא שאלה אותי בחוסר אמונה מוצדקת וטבעית. "כן", עניתי לה. הרחבתי מעבר, כדי שהיא תראה את מה שאני רואה מתוך הניסיון שלי, "הוא ריאקטיבי לא בגלל שהוא רוצה לריב עם כלבים ולתקוף אותם, אלא בגלל שהוא לא מרגיש בטוח לידם והוא
עמדנו בפארק בשיעור החמישי שלנו ביחד כשהוא אמר לי – "זה לא שלימדת אותנו המון דברים עם הכלבה בתהליך". יש המשך למשפט אבל קודם, קצת רקע לפני שמתקדמים: הזוג פנה אליי לפני מספר חודשים בבקשה לעזור להם להרגיל את הכלבה, דודלית מתבגרת, להישאר לבד בבית ולהוריד את רמת ההתרגשות שלה כאשר מגיעים אורחים. כמובן שהיום היא