יש משהו בגידול כלבים שרובכם מזלזלים בו ולא מקפידים עליו מספיק ואז מסתבכים עם בעיות התנהגות.
ולמען האמת מדובר על עיקרון פשוט וקל ליישום (ברוב המקרים) ויכול אפילו למנוע הוצאות גדולות על אילוף במקרים מסוימים.
כל תהליך שאני מעביר מתחיל עם העיקרון הזה ועליו אנחנו נשענים לכל אורך התהליך הליווי עד שאנחנו יכולים בהדרגה לשחרר ממנו.
אתם בטח מסוקרנים כבר 🙂
אני מדבר על עיקרון הניהול הסביבתי.
אני אמחיש את הנושא דרך דוגמה טיפוסית.
נניח ויש לכם כלב שנוהג להיכנס לחדר כשהוא פתוח ולסחוב חפצים אישיים. לא משנה כרגע אם הוא הורס אותם או לא.
אני עדיין פוגש אנשים שמתעקשים להגיע למצב שהכלב ילמד לא להיכנס לחדר למרות שאין השגחה ולמרות שיש לו "פיתויים" באותו חדר עד שהם מלמדים אותו להפסיק את ההתנהגות הזאת.
"פיתויים" יכולים להיות גרביים מסריחות זרוקות על הרצפה, קייס של משקפיים על שידת הלילה ואפילו סתם ניירות זרוקים בפח.
אם אתם מגדלים כלבים מספר שנים אתם כבר יודעים שיש התנהגויות שלוקח זמן ללמד ויש הרגלים שלוקח זמן לקבע,
ואתם יודעים, שיש התנהגויות מושרשות מאוד בכלב שקשה להוציא ממנו, שכבר הפכו להרגל התנהגותי חזק ורק מניעה משולבת אימון יעזרו.
אז זה העניין,
קודם ניהול סביבתי ואז אימון.
לא הפוך.
תחשבו רגע, מה יקרה אם תנסו ללמד את הכלב לא להיכנס לחדר ולסחוב לכם דברים אבל במקביל תשאירו לו נתיב פתוח לחדר?
כשהייתי ילד קראנו לזה "לטחון מים".
כי זה חסר תועלת.
זה כמו לרצות ללמד את הכלב להפסיק לנבוח אבל לאפשר לו לצאת למרפסת או לחצר ולנבוח כאוות נפשו (ועוד לא להוציא אותו לטיולים ולהוסיף חטא על פשע).
וזה העיקרון שרוב בעלי הכלבים לא מכירים (כולל מאלפים שלא למדו על פרו אקטיביות באילוף) –
אני מונע מהכלב גישה להתנהגות לא רצויה בזמן שאני עובד על התנהגות חדשה.
הנה דוגמאות לבעיות פשוטות:
אני לא רוצה את הכלב על הספה? – אני חוסם אותה כשאין השגחה ובמקביל מעלה את הערך של שינה ורביצה במקום של הכלב ודואג שיהיה לו מקום סופר דופר נוח.
אני לא רוצה את הכלב על המיטה שלי? – מונע גישה לחדר ללא השגחה ומלמד אותו להיכנס לחדר וללכת לרבוץ במקום ספציפי ונוח.
אפילו מוסיף לימוד כניסה לחדר באישור בלבד – מכניס חוקים להישארות בחדר.
אני לא רוצה שהכלב יגנוב אוכל מהשיש? – דואג להשאיר אותו נקי, כך שאם הכלב יעלה עליו הוא לא ימצא כלום (כי הרי לא תמיד אפשר למנוע גישה) ויאבד עניין בהדרגה.
במקביל מלמד אותו לרבוץ במקום ספציפי כשאני מכין אוכל ועובד חזק על איפוק לא לקחת אוכל מאף שולחן, כולל מהרצפה.
הנה דוגמאות לבעיות התנהגות:
הכלב ריאקטיבי לכלבים בטיולים? – אני יוצא לטיולים בשעות שקטות יותר, בוחר מסלולים שקטים יותר ובמקביל מאמן אותו לפוקוס עליי בטיולים, מלמד תרגילי איפוק מול כלבים ומייצר קישור חיובי אליהם.
בהדרגה, לפי התקדמות הכלב, יוצא לטייל בשעות יותר עמוסות או בוחר מסלולים יותר מאתגרים.
הכלב רכושן לעצמות, עלול להחביא אותן ולתקוף אותי אם אני מתקרב לאזור? – אז לא תהיה שום עצם זרוקה בבית והוא יקבל רק תעסוקה עצמית שנגמרת מהר יחסית בצעצוע האכלה (קונג או Toppl
ממולאים) שלא מעניינים אותו ברגע שהוא סיים איתם ובשעות שאין תנועה בבית.
במקביל, אני אעבוד איתו מול התעסוקה הזו או תעסוקה אחרת פחות שווה מהעצם על התקרבות אליו בזמן לעיסה, התרחקות שלו מהצעצוע, עזיבה מהפה, משחק סביב הצעצוע ועוד.
הכלב תוקפן לאורחים? – מפסיק לאלתר מפגשים בדלת, במקרים קיצוניים מפסיקים לארח אפילו לתקופה קצרה, ובמקביל מלמדים את הכלב טקס מפגש עם אורחים, מרגילים אותו לרגיעה איתם בבית
ורק בהמשך חוזרים למפגש בדלת.
עיקרון הניהול הסביבתי בעיניי הוא חיוני מאוד לגידול כלבים שנשארים כמו ילדים בני 3-4-5 כל חייהם מבחינת איפוק ויכולת שכלית.
אני פוגש המון בעלי כלבים שמפספסים את הנקודה הזו שוב ושוב ואז תופסים את הראש כאשר אני מעלה רעיונות שיכולים לפתור בעיה מידיית או לצמצם אותה משמעותית בזמן שמאמנים את הכלב.
חפשו עכשיו בחייכם מצבים שאתם יכולים באמצעות מניעה פשוטה לשדרג את איכות החיים שלכם בבית, כי תמנעו מהכלב התנהגות שמאוד מתסכלת אתכם.
חישבו על דרכים למנוע מהכלב גישה להרגל הזה, מבלי שהוא יכנס לתסכול או מצוקה רגשית, ומשם אתם יכולים להתקדם לאימון ואילוף בצורה יותר אפקטיבית.
תשננו את המשפט –
בזמן שמאמנים את הכלב להתנהגות חדשה עושים ככל שביכולתינו למנוע את ההרגל שאותו אנחנו רוצים לשנות.
מקווה שפתחתי לכם את העיניים בנוגע לטיפול בהרגלים התנהגותיים שאתם רוצים לשנות.
