לפני חודשיים הגעתי לבית עם סיטואציה עדינה ומורכבת: חיבור בין כלבה צעירה ומתוקה לבין חתולה מבוגרת שמעולם לא חלקה טריטוריה עם כלב.
בני הבית מגדלים כלב בפעם הראשונה. הם מעולם לא התנסו בחיבור בין כלב לחתול, ומטבע הדברים, כשיש שתי חיות עם שפות גוף שונות לחלוטין באותו חלל, העניינים הסתבכו די מהר, וחשוב להדגיש: ממש לא באשמתם.
הם פנו אליי מתוך מצוקה אמיתית.
הכלבה והחתולה חיו בהפרדה מוחלטת במשך חמישה חודשים. החתולה הסתגרה בחדר אחד, פחדה לצאת למרחב של הבית, והשחיקה הנפשית של כולם הגיעה לקצה עד כדי כך שעלתה מחשבה למסור את הכלבה.
בואו נכיר רגע את Amir.
אמיר היא כלבה צעירה, בת עשרה חודשים כיום, מעורבת, שהגיעה מעזה בגיל ארבעה חודשים. המשפחה שלה עשתה צעד נכון ואחראי ופנתה מוקדם מאוד להדרכה מקצועית כדי לבנות משמעת והרגלים טובים בבית.
אמיר היא כלבה מעט חשדנית לאנשים. היא נובחת כשנכנסים הביתה, אבל ברגע שהיא מבינה מי עומד מולה היא סופר חברותית.
בתהליך הלמידה הראשוני שלה, כדי להשיג ביצוע מהיר, נעשה שימוש בתיקונים דרך הרצועה. במקביל, כמות החיזוקים ירדה בהדרגה למינימום עד להפסקה כמעט מוחלטת במצבים מסוימים. גם לגבי הנביחות על אורחים ההנחיה הייתה לתקן אותה דרך הרצועה.
עכשיו, בואו נשים לרגע משהו עקרוני על השולחן.
אני מאלף שמבסס את רוב האילוף שלו על חיזוקים ואימון חיובי. יחד עם זאת, אני מכיר היטב את עולם האילוף המסורתי.
הרי הייתי שם בעצמי בעבר. טכניקות של תיקונים על רצועה קיימות בשטח, ובמקרים מסוימים הן משיגות תוצאה נקודתית בלי שכל כלב בהכרח יפתח בעיה התנהגותית.
אבל יש פה נקודה קריטית שחשוב להבין ברמה הפסיכולוגית וההתנהגותית.
אמיר חוותה שימוש מוקדם וממושך בתיקונים מגיל חמישה חודשים, בדיוק בגיל שבו המוח בונה תבניות על העולם.
המוח של אמיר למד נוסחה פשוטה: רצועה שווה לחץ, אי נעימות וכאב. זו לא ביקורת על אף אחד, זו פשוט התניה קלאסית שהתרחשה בפועל.
וכאן בדיוק המצב עם גוצ'י החתולה נכנס למלכוד.
בכל פעם שהוציאו את גוצ'י מהחדר כדי לתרגל רוגע אחת ליד השניה, אמיר הייתה על רצועה, קיבלה תיקונים על כל תנועה לא רצויה שלה, וחוותה סטרס עצום.
בגלל שאמיר היא גורה אז טבעי שהיא תביע עניין מוגבר בעוד בעל חיים בבית וטבעי שהיא תגיב באוטומט על תנועה של גוצ'י. כך יצא, שהתנועה של גוצ'י בבית גם הפכה לגורם מנבא לתיקון שיגיע.
החיזוקים המעטים שהגיעו לא הצליחו לייצר שינוי רגשי אמיתי, כי הם הגיעו בתוך סיר לחץ.
מה אמיר למדה מהתרגול הזה?
היא פשוט חיברה בראש: גוצ'י יוצאת מהחדר, זה אומר שאני מקבלת תיקון וכולם סביבי בלחץ. גוצ'י הפכה להיות הסימן המקדים לסטרס ואי נעימות.
היא בוודאות לא למדה להירגע בנוכחותה של גוצ'י.
וזו תובנה שחשוב לי שתקחו איתכם:
רצועה מעצם קיומה לא אמורה להלחיץ כלב. הסטרס נוצר כתוצאה ממה שהרצועה מנבאת עבורו.
לפעמים אנחנו לא מבינים עד כמה הרצועה עצמה היא זו שמייצרת את הקושי עד שאנחנו לא מעזים להוריד אותה.
אז מה עשינו בתהליך שלנו?
בשלב הראשון בנינו שפת אימון חדשה לגמרי: תרגילי רגיעה. מיקוד של אמירה בבני הבית דרך מוטיבציה בלבד.
עבודה מדויקת עם חיזוקים. שילוב משחק לצורך פריקת מתח. ניהול סביבתי מסודר בסלון שמאפשר לחתולה מרחב בטוח.
ראינו שיפור יפה, אבל בשלב מסוים נתקלנו בתקרת זכוכית ואפילו ברגרסיה קלה.
בשיעור האחרון הרגשתי שאמירה מבינה את התרגילים והנוכחות שלי מרגיעה אותה, אז החלטתי לנסות משהו אחר וביקשתי שנתרגל לגמרי בלי רצועה בסלון.
התוצאה הייתה מיידית ומאירת עיניים.
שתיהן היו רגועות בהרבה. אמיר הצליחה לווסת את עצמה, להישאר מפוקסת לאנשים ולהירגע בקלות מורגשת לעומת האימונים עם רצועה.
כדי לבדוק אם הרצועה היא באמת הטריגר המרכזי, ביקשתי לחבר את הרצועה שוב באמצע השיעור.
בשנייה שהרצועה נקשרה, סימני הסטרס של אמירה קפצו מדרגה.
היא מיד ניסתה למשוך לכיוון החתולה ולהתרחק מהאישה שהחזיקה את הרצועה, תגובה שבכלל לא הייתה קיימת דקה קודם כשהיא הייתה משוחררת מהרצועה.
הרצועה פשוט הציפה זיכרון ישן של תיקונים עתידיים, למרות שבשיעורים שלנו לא היו תיקונים בכלל.
הורדנו שוב את הרצועה, ואמיר מיד התפקסה לבד על האישה, התמקדה בתרגיל ולא ניסתה להתקרב לגוצ'י. אמיר בחרה להתמקד באישה מבלי שביקשנו.
כעבור שלושה ימים מהשיעור קיבלתי את התמונה הזו: אמיר במרפסת, גוצ'י על הספה בסלון, שתיהן בהשגחה מלאה אבל באווירה שלווה לחלוטין.
ובשבת האחרונה קיבלתי עוד תמונה מדהימה: גוצ'י שוכבת במרחק של כמטר בלבד מאמיר:
התהליך עוד לא הסתיים. אנחנו עובדים בשלבים, מרגיעה בהשגחה צמודה, דרך השגחה מרחוק, ועד למטרה הסופית של חיים משותפים ונינוחים.
הסיפור הזה הוא תזכורת מעולה לכולנו:
לא פעם אנחנו רואים כלב שמשתולל על הרצועה מול כלבים או אנשים, אבל ברגע שהוא משוחרר בחוף הים או בגינת הכלבים הוא מסתדר יפה ונמנע מעימותים.
ההבדל הזה נובע לעיתים קרובות מהמשמעות שהרצועה קיבלה אצלו.
אם הרצועה הפכה לכלי של משיכות, תיקונים או ניהול לא נכון באמצעות הידיים שלנו, היא מפסיקה להיות בלי בטיחות ושליטה והופכת להיות מקור הבעיה.
הדוגמה הכי יפה שיש לי בבית היא ציון.ציון הוא רועה בלגי מעורב בגיל ההתבגרות, עם כל הטרללת והאנרגיות שמשתמעות מזה.
ולמרות זאת, ההתנהגות שלו מול חתולים, אנשים וכלבים נשארת בדיוק אותה התנהגות, עם רצועה או בלי רצועה. הרצועה לא משנה לו את מצב הרוח כי היא מעולם לא קושרה אצלו לחוויה לא נעימה יוצאת דופן.
אני אפילו יכול לומר, שעם רצועה הוא לרוב יותר רגוע, מאופק ומווסת, בגלל שרוב התרגולים על רצועה איתו מבוססים על חיזוקים ללא תיקונים.
בעיניי, רצועה צריכה להיות כלי ביטחון בלבד, כמו חגורת בטיחות ברכב, ולא המנוף שדרכו מלמדים התנהגות.
הלמידה האמיתית נעשית דרך הבנה, תרגול וחיזוקים נכונים.
כדאי תמיד לעצור ולהתבונן במה שהכלים שלנו מספרים על הכלב שלנו.
ולפני שאני נפרד מכם, הודעה חשובה!
השבוע עולה פרק ה 200 של הפודקאסט "מחשבות של כלב"!
אירוע פרק ה- 200 החגיגי כבר מתקרב, ואני רוצה שאתם תהיו אלו שיקבעו אילו נושאים יעלו בו ואילו אורחים יגיעו ללמד אתכם.
העליתי סקר מיוחד בקבוצת הווטסאפ השקטה של הקהילה שלנו. מי שרוצה להשפיע ולקחת חלק מוזמן להצטרף אלינו.
להצטרפות לקבוצת הוואצאפ השקטה ולהשפיע על האורחים והנושאים לחצו כאן <–
שיהיה שבוע נעים, גמר חתימה טובה,
באהבה,
גיא תיכון.
