עמדנו בפארק בשיעור החמישי שלנו ביחד כשהוא אמר לי –
"זה לא שלימדת אותנו המון דברים עם הכלבה בתהליך".
יש המשך למשפט אבל קודם, קצת רקע לפני שמתקדמים:
הזוג פנה אליי לפני מספר חודשים בבקשה לעזור להם להרגיל את הכלבה, דודלית מתבגרת, להישאר לבד בבית ולהוריד את רמת ההתרגשות שלה כאשר מגיעים אורחים.
כמובן שהיום היא נשארת לבד בלי בעיה בתוך הבית, שקטה ורגועה.
עם אורחים יש עוד עבודה, כי היא עדיין גורה וכלבה מאוד רגשנית, היא צריכה עוד אימונים, להתבגר ולצבור עוד ניסיון בחיים אבל זה יגיע.
דיי מהר לתוך התהליך עלתה בעיה אחרת בכלל – היא לא תמיד רוצה להתאמן, במיוחד בטיולים. תתעלם מחטיפים (אפילו ממש שווים) ותסרב להתאמן איתם.
וככל שהם הביעו יותר תסכול מהמצב הזה היא יותר התנגדה להתאמן איתם.
בבית תמיד הסכימה.
אני זוכר את השיעור שהגעתי אליהם והיא פשוט סירבה לקחת חטיפים ולהתאמן, רק רצתה לרחרח מסביב ופשוט ללכת.
אולי חלק מכם שואלים –
"מה הבעיה? – אם היא לא מוכנה אז צריך לתקן אותה ושתלמד שהיא חייבת לבצע".
אם כן, אתם כניראה לא מכירים אותי מספיק.
אני לא עובד ככה ובחיים לא אחזור לעבוד ככה אחרי מה שלמדתי ב-12 השנים האחרונות על כלבים, העולם הרגשי ושלבי ההתבגרות שלהם.
זה מה שעשינו במקום, ועוד מעט אפסר לכם מה היה המשך המשפט שלו אותו לקוח.
הדבר העיקרי שהתייחסתי אליו מאותו שיעור היה – לשחרר את התסכול שלהם.
הם מאוד רצו להתאמן איתה, לקדם אותה, הם הקשיבו בשיעורים הראשונים שהיו בעיקר בבית, יישמו הכל, התייעצו, שלחו סרטונים – באמת, לקוחות פגז.
אבל אני יודע משהו שהם לא…שכלבים בגיל ההתבגרות יכולים להיות מאוד מורכבים לאימון והמון פעמים הם מסרבים, הם עסוקים בשלהם.
ההורמונים משפיעים.
שינויים גנטיים משפיעים.
הסביבה משפיעה.
אפילו מאלפים שמתחרים בספורט כלבני ברמות הכי גבוהות מוותרים על אימונים עם הכלבים המתבגרים שלהם.
זה אמרה לי בעצמה שרון רונן,
אלופת עולם לשנת 2009 בתחרות ה-IGP,
2010: סגנית ראשונה באליפות העולם.
2011: סגנית שנייה באליפות העולם.
מאחר ואני מכיר כלבים, יודע לזהות רמות מוטיבציה שונות ונכונות של כלב לעבוד, זיהיתי אצלה שפשוט צריך לעבור את התקופה הזו והיא תחזור לעצמה.
איך הלקוח אמר לי –
"זה לא שלימדת אותנו המון דברים עם הכלבה בתהליך אבל לימדת אותנו איך להתמודד עם התסכול ממנה ועזרת לנו לעבור את התקופה ההיא וזה היה משמעותי מאוד בשבילי".
וכך היה.
בתקופה ההיא, עשינו שיחות טלפון לתמיכה וייעוץ.
נשארנו בקשר בוואצאפ לשאלות קצרות.
ובעיקר נשארתי בתמונה, כדי לחזק ולתמוך,
כי ידעתי, שזה עניין של זמן.
ג'ין מעורבת בשני גזעי עבודה, פודל וגולדן רטריבר.
אין מצב שהיא לא תאהב לעבוד ברגע שהמוח שלה יתבהר.
והנה, כעבור חודשיים בערך מאותו שיעור הם כתבו לי שג'ין, הכלבה, מתחילה לחזור לעצמה והיא כבר לוקחת הרבה יותר חטיפים בטיול והם צריכים עזרה ללמד אותה "אלי".
נפגשנו וזה מה שעשינו, ג'ין עבדה מדהים!!!
האליי שלה היום טוב מאוד ויש איך לשפר אותו.
לצערי, הרבה מאלפים בנקודה הזו, יגבירו את השימוש בשיטות מבוססות ענישה וכפייה על הכלב וילחיצו בעלי כלבים, שאם הם לא יפתרו את הסירוב לאימון עכשיו הם לא יוכלו לפתור את זה בהמשך.
הסיכון בגישה הזו, שאם נגביר שימוש בענישה, לחץ ותיקונים, אנחנו עלולים לגרום לכלב לשנוא אימונים אפילו יותר, בטח כאשר הוא לא ייקח חטיפים.
אם עושים את זה עם כלבי פאריה וכנענים מעורבים…אתם יוכלים להבין כמה נזק עלולים ליצור.
עבורי, זה סיכון מיותר שאני כמאמן לא אקח אותו.
כמו אצל מתבגרים אנושיים, זו תקופה, היא תעבור וצריך לדעת להחזיק אותה נפשית ומנטלית ולהתמקד במה שכן עובד עם הכלב ובפעילויות שהוא נהנה מהן.
בצורה הזו, לא נפתח תסכול מיותר אצלינו.
נמשיך להעמיק את הקשר עם הכלב.
לא ניקח סיכון מיותר להזיק לקשר.
לא נסתכן בהעמקת הסירוב של הכלב להתאמן.
ונשאיר פתח הרבה יותר רחב ומזמין לכלב לחזור להינות מאימונים בסוף התקופה.
ביום שבו אתם תחליטו שאתם לא יכולים פשוט להכריח את הכלב לעשות את מה שאתם רוצים יפתח עבורכם עולם חדש של אפשרויות תקשורת עם הכלב.
תפתח בפניכם הבנה רגשית עמוקה של הכלב, מה מציק לו, מהם הדפוסים שלו ואיך לעזור לו בצורה מדוייקת יותר.
לפני 12 שנה המעבר לאילוף מבוסס חיזוקים שינה אותי מקצה לקצה, כמאלף וכאדם.
הסיפור של ג'ין מהווה דוגמה מובהקת לכך.
באהבה,
גיא תיכון.
