"אני חייבת לדעת, מה עשית עם הכלב שהוא לא תוקף אותם יותר?"
שאלה אותי גלית, מאלפת שאני מכשיר לצוות שלי.
בדיוק יצאנו משיעור עם פרדי, סיפרתי לכם עליו באחד המיילים הקודמים.
תקציר זריז –
פרדי הוא כלב מעורב וגדול שהיה תוקף ברמה של חורים עם דם את בני הבית על בסיס יומי.
הטריגרים לנשיכות היו הזזת וילון בבית, הזזת כיסא, הוצאת חפץ מארון, הליכה בבית, הוצאת חפצים מהפה….הכלב היה מסוכן כלפיהם ברמה שהם היו חיים בקומה למעלה והוא למטה.
כאוס מוחלט!
אנחנו חותמים עכשיו 4 שבועות ללא תקיפה אחת (טפו*3, חמסה*3, מלח מים מלח מים).
אז למה שאשמור את הסודות לעצמי ואספר רק לגלית מה עשיתי, החלטתי שאספר גם לכם.
הדבר הראשון שעשיתי היה ללמד את כל בני הבית שפת גוף כלבית ברמה עמוקה מאוד כבר באבחון.
זיהיתי, מכל הסיפורים, שניתן היה לזהות מראש את כל מצבי הנשיכה של פרדי.
"אז איך הם הגיעו למצב שהוא היה נושך אותם בהפתעה בכל פעם?"
אתם בטח שואלים, ובצדק.
הסיבה העיקרית הייתה נעוצה בהנחיותשהם קיבלו ממאלף קודם שגרמו לכיבוי של סימני האזהרה של פרדי באמצעות ענישה ותיקונים והכי גרוע,
הנחה אותם בשיעורי אילוף לעצבן את פרדי, כדי שיתקוף, כדי שיוכל לתקן אותו.
אם אתם לא תולשים שיערות מהראש כרגע אז כניראה לא הבנתם את חומרת ההתנהלות של המאלף (או שאין לכם שיער כמוני).
הדבר השני שהנחיתי אותם במפגש הראשון היה, שנגמרו התיקונים והענישה ובמקום הם ילמדו להבין אותו ולנהל סיטואציות מראש כדי למנוע עד כמה שניתן את התקיפות.
הדבר השלישי היה – להכניס אותם לתהליך מסודר בליווי אישי שלי כדי להחזיר להם את השקט לחיים.
אלו מקרים שלא פותרים בשיעור אחד או שניים ובטח לא בשיעורים אקראיים. חובה תהליך מסודר שאני יודע מה קורה עם הכלב על בסיס שבועי.
אז מה עשינו עד עכשיו בתהליך בהוביל ל-4 שבועות ללא תקיפות? – תמשיכו לקרוא.
1. הרגלנו את פרדי לשהות בגדר אילוף בקומה למטה בסלון.
רציתי להחזיר לזוג את הביטחון להסתובב בבית ולעשות פעולות פשוטות בלי לחשוב פעמיים ובלי שיהיו תקריות לא צפויות עם פרדי.
היה חיוני בשלב הראשוני להוריד את התקיפות למינימום האפשרי וזו הייתה הדרך היחידה.
לחבר את פרדי לרצועה בבית לא היה אפשרי.
בגלל האילוף הקודם, שבו המאלף הנחה אותה להשאיר אותו עם רצועה בבית ותקן אותו על כל התנהגות לא רצויה, נוצרה אצל פרדי התנייה שלילית חמורה להרמת רצועה בבית כשהיא מחוברת אליו.
הוא חשב שעומדים לתקן אותו במשיכה חזקה, אז הוא היה תוקף אם היה מזהה שאולי ירימו את הרצועה בידיים.
המצב היה כ"כ חמור, שהאישה לא הייתה יכולה להוריד מפרדי את הרצועה אחרי טיול, רק לשים עליו.
מזעזע.
למזלינו, מהר מאוד גילינו שפרדי אוהב את הגדר ונשאר רגוע בתוכה והמצב הזה אפשר לנו לעבוד על השלב הבא בצורה יותר מדוייקת ובטוחה לכל הצדדים.
כולל להכניס אנשים מסויימים הבייתה בלי הסכנה שיתקוף אותם.
2. קישור חיובי לפעולות ביתיות יומיומיות ותנועה של אנשים בבית.
השלב הזה היה הכי מסיבי וחיוני להמשך הדרך ובלעדיו לא היינו יכולים לייצר שום התקדמות.
מאחר ופרדי היה מקשר הזזת וילונות, כיסאות, רהיטים, פתיחת ארונות ועוד לאירוע שמאיים על חייו (אל תשאלו אותי למה, אנחנו לא יודעים את ההיסטוריה שלו) אז היינו חייבים לקשר הכל לאירוע בטוח.
התרגול היה פשוט – בזמן שפרדי היה בגדר ורגוע או כאשר הוא מחובר לרצועה בתרגול מבוקר היינו מזיזים רהיטים או וילון או כל דבר שהיה מטריג אותו ומייד הפגזנו אותו באוכל טעים מאוד.
ההרגלה לגדר הפכה את התרגול למאוד בטוח עבור הזוג ואפשר להם לתרגל המון.
התוצאה – פרדי למד לקשר את הפעולות האלה למצב בטוח עבורו והתגבתיות שלו ירדה משמעותית.
כיום, צריך לקרות משהו יוצא דופן כדי שיגיב.
עדיין לא יצאנו מכלל סכנת התפרצות ולכן הזוג תמיד מנהל מצבים כאלה בבית עד שנראה שהוא מתעלם מהן לחלוטין.
במקביל, כשהוא היה מחוץ לגדר, קישרנו הליכה בבית גם כן לחטיפים בפעמים שהוא עקב אחריהם, שבעבר הוא היה יכול לפרש את התנועה כמסוכנת עבורו והיה נושך במפתיע.
"למה שהוא יקשר הליכה בבית כמסוכנת עבורו?"
שאלה מצויינת אתם שואלים כאן.
כי הוא לא ידע לצפות מתי הם קמים והולכים בבית כדי לתקן אותו ומתי סתם ללכת למטבח או לשירותים.
3. לימדנו אותו התנהגויות בסיסיות בשיטה שמחזקת אמון ותחושת ביטחון עצמי אצל פרדי.
מה שהכי מפחיד בעבודה של המאלף הקודם בעיניי היה, שהוא לקח את הכלב לפנסיון אילוף ועבד איתו כמעט אך ורק בכוח ותיקונים והחזיר אותו הבייתה עם הנחיה אחת עיקרית –
לתקן את פרדי בכל פעם שעשה "טעות".
זה דפק לחלוטין את הקשר עם פרדי וגרם לו לחשוב שבכל פעם שרוצים לאמן אותו לתרגיל מסויים או ללמד תרגיל חדש הוא צריך להיזהר מתיקונים.
אימון היה שווה כאב ולחץ עבורו ולכן הייתי חייב להפוך את ההתניה הזו לחלוטין אחרת לא היינו יכולים ללמד אותו כלום.
עבדנו איתו רק עם חיזוקים, בקצב שלו, תוך זיהוי המצב הריגשי שלו בכל רגע ורגע.
אם ביקש הפסקה – עצרנו.
הראה נכונות להמשיך – המשכנו.
הראה לנו שהוא לחוץ ומרגיש מאויים – עצרנו הכל ועברנו לתרגול משהו שהוא אוהב ומכיר.
מי שלא למד שפת גוף כלבית ודרכה לפרש את המצב הרגשי של הכלב פשוט לא יכול לעבוד בשיטה הזו. נקודה.
הגענו למצב שהיום פרדי משתף פעולה בכל תרגיל חדש שאנחנו מלמדים אותו שזו תוצאה מדהימה.
4. ניתחנו כל אירוע וכל תקרית לפרטי פרטים כדי שהזוג ידע לזהות מראש מתי פרדי עלול לתקוף.
בשבועות הראשונים פרדי עדיין תקף, זה ברור.
אני לא קוסם והזוג עדיין למד להבין את שפת הגוף שלו ולזהות דרכה מתי הוא מרגיש מאויים.
ולכן, הנחיתי אותם לכתוב לי מיד על כל תקרית וניתחנו אותה באותו רגע.
גם בשיעורים, בכל פעם שפרדי הראה סימנים שהוא מאויים וזיהיתי אותם לפני הזוג מיד הסבתי את תשומת ליבם והסברתי מה בשפת הגוף שלו הראה לי שיש לנו בעיה וצריך לעצור.
היום, הם קוראים אותו הרבה יותר טוב ומזהים מצבים מראש טוב יותר.
התוצאה – מתקיפה יומיומית עם פציעות רציניות לאפס תקיפות ב-4 השבועות האחרונים בלי ענישה, בלי תיקונים ובלי אלימות כלפיו.
מה יהיו השלבים הבאים?
לחזק את הקשר עוד יותר ע"י חיזוק האמון ותחושת הביטחון של פרדי.
ללמד את פרדי להגיב להתנהגויות חשובות לניהול יומיומי.
עבודה עם אורחים ועם המשפחה.
"וזה יבטיח שפרדי לא יתקוף יותר?"
לצערי, אני לא יכול להתחייב שפרדי לא ינשך יותר לעולם. אני חושש שהאילוף האחרון גרם לנזק גדול מידיי, בעיקר בגלל שפרדי כלב רגיש מאוד ושורף סיטואציות מאוד מהר.
אני כן מאמין שאפשר להגיע למצב שפרדי לא תוקף יותר למעט מצבי קיצון משמעותיים אבל זה יותר תלוי בזוג מאשר בפרדי.
אני באמת מאמין שאפשר לפתור בעיות מורכבות ללא שימוש בענישה ותיקונים עם כל הכלבים, בטח כאשר מדובר על כלבי בית.
ולהזכיר לכם, הייתי מאלף מסורתי/משולב בעברי, אני מכיר את הגישה טוב מאוד ולכן יש לי הביטחון לכתוב את זה.
אולי יש אחוז קטן של כלבים שצריך איתם אמצעי ריסון מסויימים אבל בטח לא כל כלב חייב תיקונים כדי להיות כלב נוח.
זה פשוט לא נכון ואני מוכיח את זה כל יום.
אם תמשיכו לעקוב אחריי כאן וברשתות תיווכחו בעצמיכם.
