"הוא לא מוכן לצאת לטיולים כבר הרבה זמן"

לעזור לכלב חרדתי מאוד להתגבר על פחדים זו אחת המשימות הכי קשות לכל מאלף, במיוחד במקרי חרדה קשים.

אנחנו יכולים להיתקל ב"חומה בצורה" מצד הכלב, ברמה שהוא לא מוכן לשתף פעולה עם כלום.

אז, בכל פעם שאני מגיע למקרה חדש כזה אני מחפש את "נתיב הגישה" אל הכלב.

זו הנקודה שבה הכלב מוכן לשתף פעולה עם התרגילים הכי מינימליים ופשוטים ומשם להוביל אותו להתמודד עם פחדים ולחצים.

אחרי שמצאתי את הנקודה הזו אני צריך לטפךל בקושי נוסף של בעלי כלבים וגם של מאלפים,

הקצב האיטי של תהליכים כאלה.

זה כמו ללכת למכון כושר, לא רואים תוצאות בחודשים הראשונים ואם כן, הן מינוריות ולא הכי עושות חשק להמשיך לעבוד קשה כל שבוע.

מניסיוני, אחרי שאני מכין את הבעלים לתהליך איטי ומסביר להם על חשיבות ההתמדה היומית, למרות שלא רואים תוצאות מיידיות, הם מקבלים את "הגזירה" ונכנסים לפעולה.

חיוני מאוד שתהיו בקבלה של תהליך איטי.

לעומתם…

מאלפים רבים לא מצליחים להתמודד עם ההתקדמות האיטית ודוחפים להכריח את הכלב להתמודד עם הפחד מבלי שהם יצרו בסיס התנהגותי ורגשי חזק מספיק עבור הכלב שהוא בכלל יצליח להתמודד.

הרי, כל בעל כלב שניסה להכריח או לשכנע את הכלב החרדתי שלו לצאת לטיולים ולא הצליח קרה למאלף, כי להכריח אותו לא עבד.

אז המאלף מגיע ועושה אותו דבר??
מה התפקיד של המאלף אם הוא עושה בדיוק כמוך?

אני זוכר מקרה של זוג עם גורה בת 6 חודשים שלא רצתה לטייל בכלל, הם סיפרו לי, שישב אצלם מאלף ובמשך שעה תיאר להם איך צריך להתקדם לאט בתהליך ואז הגיע שלב ההדגמה….

הוא פשוט לקח את הגורה וגרר אותה החוצה בעודה משתינה ומחרבנת על עצמה.

הם קראו לי במקום.
כעבור חודש הכלבה התחילה לטייל מרצונה ומטיילת עד היום.

חשוב מאוד שתפתחו חשיבה ביקורתית ותראו את הפערים בין מה שמאלף אומר למה שהוא עושה בפועל.

אז אחרי ששמנו בצד את נושא "איטיות התהליך" ומצאנו את "נתיב הגישה" אנחנו יכולים להתפנות לאימון עצמו.

הפעם אני אספר לכם על מוקי, כלב בוגר, שמפחד לטייל בשכונה שבה הוא גר והפחד הזה נמשך מספר שנים.

במקרה שלו, מדובר על חרדה קיומית ממש, הוא תמיד יפחד, בכל שעה של היום ואף יגיב לרעשים המפחידים מתוך הבית בקומה השלישית.

ההבדל העיקרי בין פחד לחדרה הוא, שפחד הוא ספציפי לטריגר ולרוב רגעי או קצר, בעוד שחרדה היא תמידית, גם ללא טריגר מזוהה.

כלב חרדתי יצא לטיול ויתנהג כאילו מישהו מנסה לצוד אותו, יסתכל לכל הכיוונים ולא יהיה מסוגל ליהנות.

כלב מפוחד יגיב בפחד רק כאשר יראה/ישמע/יריח את הדבר הספציפי שמפחיד אותו ואז ישתחרר.

 אז איך אנחנו מאמנים את מוקי להתמודד עם הפחדים שלו מבלי לשבור את האמון שלו?

דבר ראשון, אנחנו לא מכריחים אותו לצאת יותר לטייל ברחוב אם הוא לא רוצה.

הגישה הזו לא עבדה כל השנים שהוא אצלם ואין טעם להמשיך אותה.

במקום, מוקי מוכן לטייל ברחבת הבניין ולהקיף אותו דבר המאפשר לנו לעבוד איתו בצורה ממוקדת על התניות חיוביות לכל הרעשים שמפחידים אותו ממקום שהוא מרגיש מוגן ובטוח (תראו בתמונה).

לפני הטיפול, מוקי היה יורד מתחת לבניין, עושה צרכים ומושך חזרה לעלות הבייתה.

היום, כעבר 4 מפגשים, הוא לא בורח הבייתה יותר.

הוא מוכן להישאר למטה ולהקיף את הבניין מספר פעמים ואפילו להתקרב לאזור המדרכה שגובלת עם חצר הבניין ולבצע משחקי פוקוס וריכוז.

וגם אם הוא בורח, זה יקרה בגלל רעש חזק, משהו שהבהיל אותו ולא מתוך הרגל.

ההבדל הוא, שאם הוא נבהל עכשיו, ברוב המכריע של המקרים, אפשר להרגיע אותו ולאחר מכן הוא מוכן להישאר למטה מיוזמתו.

מה בעצם אנחנו עושים פה?

אנחנו מחזקים את החסינות הרגשית של מוקי לכל מה שמפחיד אותו באזור שהוא מרגיש מוגן ובטוח מבלי לעבור את סף היכולת שלו להתמודד.

הרי, אם הוא לא ירגיש בטוח מתחת לבניין איך הוא ירגיש בטוח ברחוב?

בנוסף,

אנחנו מחזקים ומרחיבים את האמון של מוקי בקהלת ההחלטות של "ההורים" שלו.

אבל אנחנו לא מסתפקים רק בעבודה מתחת לבניין.

מוקי מגיב בפחד לרעשים מהרחוב גם מהמרפסת (בקומה ה-3) ולכן אנחנו מתרגלים גם שם את אותן מיומנויות.

בכל מקום שמוקי מראה פחד כרגע אנחנו נוגעים:
הגעת אורחים.
רעשים.
תנועה בבית של אורחים.
אנשים ברחוב.
וכל מה שצץ באותו רגע.

אבל אנחנו לא דורשים ממנו ליותר ממה שהוא מסוגל ומראה לנו שהוא יכול.

אנחנו רוצים לרכוש את האמון שלו לטווח הארוך, שאם קורה משהו מלחיץ אנחנו נציע לו פתרונות שהוא יכול להתמודד איתם.

אחת הבעיות המרכזיות עם כלב חרדתי מאוד היא,

שהוא מאבד אמון בקבלת ההחלטות שלנו מהר מאוד במצבי סטרס.

כלבים כמו מוקי לומדים בגיל מאוד מוקדם או בשלב מוקדם מהרגע שהם אצלינו, שאם הם נתקלים במשהו מאוד מלחיץ עבורם אנחנו ננסה לשכנע אותם להתמודד או נכריח אותם.

הם לא יזכו להתמודד עם הסיטואציה בקצב שלהם.

אם הכלב רק מפחד, בהרבה מקרים תצליחו לעזור לו להתגבר, אחרי שיראה שלא קורה לו כלום מספר פעמים.

תשכחו מהגישה הזו עם כלב חרדתי אמיתי.

כלב חרדתי חייב להרגיש שאתם מבינים את המצוקה הרגשית שהוא נמצא בה ורואה שאתם מספקים לו פתרונות שהוא יכול להתמודד איתם רגשית והפיתרון שלכם לא גורם לו לעוד מצוקה וחרדה.

אמון בקבלת ההחלטות שלכם הוא החלק הכי משמעותי וחשוב בטיפול של כלב חרדתי.

הנה דוגמה טובה לאיך מתבטא יותר אמון מצד הכלב.
הוא מוכן לעשות איתכם יותר.

חשוב לי לציין, רק התחלנו את התהליך.

המטרה היא להגיע למצב שמוקי מטייל ברחוב 10-15 דקות בכל פעם במסלול קבוע.

יקבל אורחים ברוגע.

יהיה מסוגל לטייל בפארקים.
(כרגע מפוחד מידי).

ויסמוך עליהם יותר ממה שהוא סומך עליהם היום.

אני פשוט ריאלי, הסביבה שמוקי גר בה לא אידיאלית לכלב חרדתי כמוהו ואין לי ספק שסביבה שקטה יותר, לא עירונית, תעזור לו מאוד להירגע ולהיות אמיץ יותר.

לכן, לכלב בגילו, במצבו הנפשי, 10-15 דקות יהיו הצלחה ענקית.

מבלי להכריח אותו!

אז עד שהם יעברו למקום שקט יותר, חשוב מאוד לעשות כל מה שאפשר על מנת לשפר את המצב שלו מוקי ולא לאפשר לו להיתקע במקום החרדתי שהוא נמצא כרגע.

הכיוון הוא טוב, יש התקדמות קלה אבל מבטיחה.

עכשיו המאמצים הם להגיע איתו לבניין הצמוד וכבר גיבשנו אסטרטגיה איך לעשות זאת.

אספר לכם בהמשך.

תהיו טובים לכלבים שלכם,

גיא.