הייתי צריך לתת את כולי כל יום בשביל לולי ואני מודה על כל רגע בדיעבד.

היה קשה.

אבל היא החזירה לי פי 1000 יותר מכל מה שנתתי לה.

לא היה מצב שהייתי יוצא לטיול עם לולי ונותן 99%. רגע אחד בטלפון, לא שם לב בפניות רחוב, לא עובד על איפוק מול כלבים, לא מקבל אורחים בטקס הקבוע שלנו,

כל סטייה מהתבניות שיצרתי לנו, כדי שהיא תרגיש בטוחה ולכן תגיב באיפוק, גרמה לבעיות, שלפעמים נמשכו מספר ימים.

אני זוכר בהתחלה, שחשבתי שעוד אפשר פה ושם לחפף (בכל זאת, הייתי רגיל לטיולים עם פפו, פודל חביב ולא מזיק לסביבה) ו"זכיתי" במספר ימים של עצבים וטרפת מצידה, כי שברתי את התבניות שלנו.

גרמתי לה לאבד ביטחון ואת האמון בי והגברתי את חוסר הוודאות באיך אני אגיב בפעם הבאה.

טיול אחד שבו חיפפתי היה יכול לדפוק לנו את התבניות והייתי זקוק למספר ימים כדי לשכנע אותה שחזרנו לתבניות.

זה היה שיעור שאני לא אשכח ומזל שקיבלתי אותו כבר בההתחלה.

מה, רק לכם מותר לחפף ולעגל פינות? 😉
אז מה אם אני מאלף ואמור לדעת.

השיעור שקיבלתי היה ברור – או שאני נותן 100% בכל טיול, בכל סיטואציה, בכל מפגש או שיהיו צרות בצרורות.

הייתי חולה עם חום? – עבדנו.

הייתי גמור מיום עבודה ב-12 בלילה? – עבדנו.

קמתי מפורק ולא מפוקס בשיט? – עבדנו.

שמתי את המצב שלי בצד ונתתי 100% שהיה לי לתת באותו רגע.

לולי דאגה להזכיר לי מהר מאוד מתי אני מחפף.
מתי אני טועה בשיקול דעת שלי.
ומתי אני לא איתה.

ועכשיו, שיש לי גור חדש באומנה, אני מקבל את אותו שיעור (יש סטוריס עליו באינסטה).

היום בבוקר הכל עבד הפוך לעומת 3 הימים הקודמים.

חזרנו מטיול ארוך, הוא אכל בתוך קוגנ (3 נגלות!), שיחקנו וזה לא הספיק, הוא לא רצה לישון.

הוא היה עצבני, נשכן, בכיין ולא איפשר לי לעשות כלום, בקושי אכלתי.

אז יצאנו לעוד טיול ארוך.

ישבנו סתם בחוץ בשמש.

הוא שלשל שוב. לעס עצים וענפים.

כאבה לו הבטן…

הייתי צמוד אליו מהשעה 10 ועד השעה 1.

בשעה 1 הוא סוף סוף נשפך….

מזכיר לכם תינוק שסובל מגזים ולא מפסיק לבכות…?

לרבים מכם יש כלבים כמו לולי. שדורשים 120% בכל יום.

ואני יודע, זה קשה. אנשים מסביבכם לא מבינים את ההשקעה.

את השחיקה. את המאמץ המנטאלי.

אין לי איזה משפט מחץ שיהפוך את הכל לקל.

It is what it is (יענו, זה מה יש).

אבל יש גם pay off (רווח):

1. גיליתי שאני יכול לעמוד בהרבה יותר עומס ממש שהערכתי (אם אני ישן טוב).

2. התוצאה של ההשקעה שלי השתלמה בענק עם לולי. יצרתי איתה את הקורס "ג'נטל ליד"!

(אם אתם עוקבים אתם יודעים ואם לא אז צפו בסרטון:
 https://www.instagram.com/reel/DDuNukIojCO/?utm_source=ig_web_copy_link&igsh=MzRlODBiNWFlZA==)

3. ככל שהשקעתי יותר הקשר שלי עם לולי התחזק וככה האהבה שלי אליה גדלה והאהבה גרמה לי להשקיע שוב למחרת בבוקר וזה היה מעגל שמזין את עצמו ונותן לי דלק בימים קשים.

4. יש ימים קשים ולא צפויים (שזה הקטע הכי שובר) ודווקא אלה שיפרו את היכולת שלי להתמודד עם חוסר וודאות ואימנו אותי להגיב מיד.

5. לולי הפכה אותי למאלף טוב יותר – בהרבה!

אני מבין טוב יותר את הצד של בעלי כלבים רגישים ומה עוברים על בסיס יומי.

אני מבין את הצד של הכלב הרבה יותר טוב.

חוויתי על בשרי עד כמה המצב הרגשי שלי השפיעה עליה.

האמונה בגישה שלי התחזקה מאוד.

כל הדברים האלו לא היו קורים אם לא הייתי מתמסר עד הסוף ללולי, לגידול שלה, לעבודה איתה ולשגרה היומיומית שהיא דורשת.

אבל…

השיעור הכי גדול שלולי לימדה אותי הוא, שהיא לא רצתה מאלף מושלם. היא רצתה פרטנר נוכח שמאמין בה.

כשאתם נותנים את ה 100% שלכם, הכלב שלכם מרגיש את זה. הוא לא סופר לכם טעויות, הוא זוכר את ההרגשה שהייתה לו כאשר הייתם שם בשבילו באמת.

אז גם בימים שהכל עובד הפוך, תזכרו שאתם עושים עבודת קודש. אתם הקול שלו בעולם שלא תמיד מבין אותו.

"בסוף היום", מעבר לקושי ולשחיקה, מחכה לכם כלב שסומך עליכם בעיניים עצומות. אנשים עם 'כלבים קלים' לעולם לא יבינו.

אז אם רצית סימן לא לוותר היום, הנה הוא. ה-100% שלך הוא מה שקובע ולא כמה את/ה מושלם/ת.

ואין תקופה יותר מדוייקת לתזכורת הזו, שיש אנשים שרואים את הכלבים קורסים להם מול העיניים בגלל המלחמה, הלחץ, הפיצוצים…והם חסרי אונים ובעיקר יכולים להיות שם בשבילם.

אם הטקסט הזה נגע בך, אני באמת אשמח לשמוע על ה'לולי' שלך במייל חוזר. אני קורא הכל.

dogsguyinfo@gmail.com 

באהבה, 

גיא תיכןם | מטפל התנהגותי בכלבים.