כולכם הייתם בגינת כלבים, כאשר רגע אחד הכלבים משחקים — ורגע אחרי פורץ ריב מטורף שאף אחד לא חזה מראש.
כולם ראו כלבים רצים, מכשכשים בזנב, נובחים בהתלהבות, קופצים אחד על השני, כולם חשבו שהם משחקים.
ואף אחד לא שם לב ששני כלבים ספציפיים נכנסו לעוררות גבוהה מדי.
שאומנם הם התחילו ממשחק, אבל עם הזמן — הם השתמשו יותר מידיי בפה, התנועות נהיו מהירות וחדות מדי, והם יותר התעמתו מאשר שיחקו.
ואז זה התפוצץ.
אז למה לא זיהינו את זה?
יכול להיות שזה בגלל שהיינו בגינת כלבים — מקום שמקושר אצלנו אוטומטית למשחק, כיף, ושובבות.
ואז, גם כשהתנהגות הכלבים שינתה כיוון — אנחנו ראינו רק את מה שציפינו לראות?
האם הסביבה שאתם נמצאים בה משפיעה על האופן שבו אתם מפרשים את שפת הגוף של הכלב שלכם?
ואם כן — האם יש עוד גורמים פנימיים או חיצוניים שמטים את ההבנה שלכם?
אז מסתבר שחקרו את זה. לעומק.
מחקר חדש מ-2025 שופך אור על השאלה:
חוקרים מארה"ב רצו לבדוק איך בני אדם מפרשים רגשות של כלבים — והאם ההבנה הזאת באמת מתבססת על מה שהכלב מראה או שאולי מושפעת מגורמים אחרים לגמרי.
הם הראו למשתתפים קטעי וידאו של כלבים במצבים חיוביים (כמו קבלת שבח או צעצוע) ושליליים (כמו נזיפה או הפחדה), וחילקו אותם לשתי קבוצות:
קבוצה אחת ראתה את הסרטונים עם כל ההקשר — הסביבה, הבעלים, הקולות ברקע.
קבוצה שנייה ראתה את הסרטונים כשהרקע נחתך החוצה — ורואים רק את הכלב עצמו.
ואז ביקשו מהמשתתפים לדרג את מה שראו לפי שתי סקאלות:
Valence – עד כמה הסיטואציה נראתה חיובית או שלילית.
Arousal – עד כמה הכלב נראה בעוררות גבוהה או נמוכה.
התוצאה? כמעט כולם טעו!
ברגע שהצופים ראו רק את הכלב בוידאו — הם לא הצליחו לזהות אם הוא בסיטואציה חיובית או שלילית.
כמעט תמיד הם פירשו את מה שראו כחיובי יותר ממה שהוא באמת.
כלומר, הם לא ידעו לזהות שפת גוף כלבית בכלל!
ובמיוחד כשהכלב היה בעוררות גבוהה — תזוזות מהירות, נביחות, התרגשות — רובם ראו את זה כשמחה, גם כשבפועל הכלב היה לחוץ או מפוחד.
ואז החוקרים עשו ניסוי הפוך:
הם לקחו סרטון שבו הכלב היה בעוררות שלילית — נגיד, פחד או סטרס — ושמו אותו בתוך סביבה "שמחה" או ניטרלית.
ומה קרה?
הצופים פירשו את הפחד כריגוש חיובי.
הם ראו את ההקשר הסביבתי, ולא את הכלב.
אבל זה לא נעצר כאן,
בנוסף להקשר הסביבתי, החוקרים גילו שהיו עוד שני משתנים שממש הטו את הפירוש של האנשים:
המצב הרגשי של הצופה עצמו.
אנשים שהיו במצב רוח טוב, נטו לפרש את הכלב כ"מרגיש טוב" — בלי קשר למה שהכלב הראה.ניסיון עם כלבים.
מי שגדל עם כלבים או עבד איתם, נטה "לרכך" סיטואציות שליליות ולראות בהן פחות סטרס.
זאת אומרת שגם הרגש שלנו, וגם ההיסטוריה האישית שלנו עם כלבים — משפיעים על היכולת שלנו לזהות מה באמת עובר על הכלב שמולנו.
ולמה זה כל כך חשוב?
כי כשאנחנו לא רואים נכון מה הכלב שלנו מרגיש — אנחנו מגיבים לא נכון.
והתגובה שלנו לא רק שלא עוזרת — היא עלולה להחמיר את המצב.
למשל:
הכלב נובח מתוך מצוקה — ואתה מפרש את זה כמרדנות או "חוסר גבולות", ואז צועק עליו או מושך אותו בחוזקה.
בפועל, הוא אותת שהוא לא מרגיש בטוח — ואתה, בלי כוונה, הוספת עוד לחץ.הוא קופא במקום, מביט באובייקט זר בלי לזוז — ואת מפרשת את זה כסקרנות שקטה.
למעשה זו תגובת פחד: Freeze. הכלב לא רגוע — הוא פשוט קופא כדי "להיעלם" מהסיטואציה.הוא מקשקש בזנב — אבל הגוף שלו נוקשה, והאוזניים צמודות לאחור — ואתה חושב שהוא שמח.
בפועל, זו אחת ההטעיות הנפוצות ביותר: זנב בתנועה לצדדים לא תמיד שווה שמחה. לפעמים הוא סימן לאי־שקט ועצבנות.
והמלכוד האמיתי?
ברגע שאנחנו בטוחים שאנחנו יודעים — אנחנו מפסיקים להקשיב ולראות את הכלב.
אז מה כן אפשר לעשות?
הנה 5 דברים פשוטים שיעזרו לך להתחיל לראות את הכלב שלך כמו שהוא באמת — לא דרך פילטרים של הרגש שלך, ולא דרך סיפור בראש:
להתבונן לפני שמפרשים.
כאשר נמצאים בסיטואציות בטוחות אפשר להתבונן על הכלב וממש לבחון אלמנטים שונים בשפת הגוף שלו:תנוחת הגוף, המבט,האישונים, קצב הנשימה, נוקשות הגוף, אוזניים ועוד.
מה אני רואה, לא מה אני חושב?
לתאר את הסיטואציה כאילו אתם מתאריםלמישהו עיוור בלי פרשנות:"הוא עומד דרוך, מביט קדימה, שפתיים מתוחות לאחור, הוא רוכן קדימה, אוזניים מתוחות קדימה."
לקלוט את ההקשר — ואז להתנתק ממנו.
לשים לב אם המקום (גינה, בית, אורחים) מנותק מהרגש, מהכלב, מהמצב רוח שלנו וכל מה שיכול להשפיע.כמו בסעיף 2, לראות רק את שפת הגוף.
לזכור שעוררות גבוהה ≠ שמחה.
כלב שקופץ, נובח ומתרוצץ יכול להיות שמח — אבל גם לחוץ, מוצף או דרוך.
חשוב לזהות את ההבדלים ביניהם, וזה אפשרי אם לומדים לקרוא שפת גוף בלבד ללא הקשר סביבתי.
תמיד לשאול, האם אני באמת מבין את הכלב שלי?
כי ככל שאת/ה יותר בטוח/ה שאת/ה "מכיר/ה את הכלב שלך", כך גדל הסיכוי שתפספס/י משהו שהוא מנסה להגיד לך.וזה בעיניי עקב אכילס של המון מאלפים.
הם מזלזלים בפחד של הכלב מרוב שהם רגילים לראות כלבים מפוחדים ומפרשים ריאקטיביות כניסיון שליטה ודומיננטיות כלפינו.
לסיכום
הכלב שלך מדבר אליך כל הזמן — רק שהוא לא מדבר עברית.
והשפה שלו, שפת הגוף, מלאה בניואנסים, סימנים קטנים, ותנועות עדינות שקל לפספס.
הבשורה הטובה?
זו מיומנות נרכשת.
אף אחד לא נולד איתה, כל בני האדם לומדים אותה, גם אלה שגדלו עם כלבים.
תתפלאו לגלות, שבמחקר אחר, מצאו שאנשים שחיים וגדלו עם כלבים מפרשים אותם פחות טוב מאנשים שלא.
אם אתם מרגישים שאתם לא מבינים את הכלב/ה שלכם מספיק לעומק, תמשיכו לקרוא,
זו הסיבה שהקורס "להבין את הכלב שלי" נמכר בעלות מגוחכת של 97 ש"ח.
כי בעיניי זו החובה שלי ללמד אתכם שפה כלבית ולהפוך את הלמידה לנגישה וקלה להבנה.
הקורס מפוצץ בתמונות וסרטונים של שפת גוף, מלא בניואנסים ודוגמאות מתהליכים שהעברתי וכלבים שפגשתי.
אז:
- אם זה הכלב הראשון שלך ומעולם לא למדת על שפה כלבית לעומק.
- אם הכלב מפתיע אותך בהתנהגות ובתגובות שלו לכלבים ולאנשים, ואין לך מושג איך לעצור אותו.
- אם בא לך להעשיר את הידע שלך על כלבים וללמד אחרים על שפת הכלבים.
- אם את/ה מאלף/ת, מטפל/ת שרוצה להעמיק עוד על שפת הגוף הכלבית.
הקורס הזה מדוייק בשבילך!
ואם הקורס לא יהיה לטעמך מכל סיבה שהיא אני מחזיר את הכסף (בכפוף לתנאים).
לרכישת הקורס ב-97 ש"ח בלבד לחצו כאן <—
הנה 2 המלצות שכתבו על הקורס.
