"האם איי פעם נפסיק עם החטיפים והיא פשוט תקשיב לנו?" – היא שאלה אותי באמצע שיעור.
התשובה מורכבת, ולכן היא מבלבלת אנשים.
כדי לענות צריך להבין משהו בסיסי על כל היונקים על פני כדה"א (זה כולל אותנו):
לכל יונק יש 2 מוטיבציות עיקריות דרכן הוא יבחר איך להתנהג –
השאיפה לעונג וההימנעות מכאב.
עונג יכול להיות כל דבר שהיונק אוהב לקבל. כאב, זה ברור.
על 2 המוטיבציות האלה אנחנו מבססים את כל האילוף של כלבים דרך התניה אופרנטית שיש לה צד של חיזוקים, משהו נעים לכלב, ויש לה צד גם לא נעים לכלב המבוסס על יצירת כאב ולחץ.
כלומר, אם אני רוצה שכלב יהיה קשוב אליי ויעשה את מה שאני מבקש אני חייב להתייחס ל-2 המוטיבציות האלה במשך כל חייו.
או שאני מלמד את הכלב להקשיב לי, ואם לא, יהיו השלכות לא נעימות – אז הכלב לומד להימנע מכאב (לחץ, איום, תיקון וכדו') כדי להקשיב לי.
או שאני נותן לכלב משהו שהוא אוהב בתמורה להתנהגות רצויה, והכלב לומד לחתור למשהו שהוא אוהב.
על התורה הזו מבוסס אילוף מסורתי/"מאוזן", המשתמש באביזרים כמו חנק, חשמל, דוקרנים, תיקונים, ספריי אוויר (שנועד להבהיל את הכלב) ועוד שיטות חמורות יותר שלא אזכיר כאן.
כל מאלף מסורתי מסתמך באילוף על ההבנה של הכלב, שחוסר תגובה מצידו תגרור משהו לא נעים ותגובה טובה תגרור משהו נעים.
בעניין ה"משהו נעים", חלק מהמאלפים לא באמת עובדים עם חיזוקים שהכלב אוהב לקבל, כמו ליטופים בזמן עוררות גבוהה ורבים מהם עובדים עם הרפיית לחץ כחיזוק בפני עצמו (חיזוק שלילי) – שניהם לא בהכרח נעימים לכלב.
כנ"ל בטיפול בתוקפנות/ריאקטיביות – התפרצות שווה תגובה לא נעימה עד כואבת ומלחיצה מאיתנו.
מאחר ויש יד חופשית לשימוש בענישה ותיקונים אז מאלפים מסורתיים שמים פחות דגש על ניהול סביבתי ומצפים מהכלב להסתדר בכל מצב בהסתמך על היכולת שלהם להעניש אותו כשצריך.
הכלב, מצידו, לומד להימנע מהתנהגויות מסויימות כדי להימנע מכאב/לחץ/הפחדה מאיתנו.
אין פה קסמים ואין מאלפים שיש להם "אנרגיה" או "הילה" שכלבים פשוט מקשיבים להם.
הם יודעים איך ליצור על הכלב לחץ דרך שפת גוף שגורמת לו להיות יותר קשוב מהר יותר.
לשיטות לימוד שכאלה יש תופעות לוואי קשות בחלק מהמקרים, אפשר לללמוד עליהן בפרק #36 בפודקאסט, מכאן <—
לעומת האילוף המסורתי, האילוף מבוסס חיזוקים עושה שימוש נרחב מאוד במוטיבציית העונג של הכלב בשילוב ניהול סביבתי קפדני מאוד, כדי למנוע מהכלב להיכנס לצרות, מאחר ואנחנו לא יכולים םשוט להעניש אותו בכל פעם שהוא מתנהג בצורה שלא מוצאת חן בעינינו.
בגישה הזו, האילוף עצמו נשען על הרצון של הכלב לבצע התנהגויות רצויות במקום התנהגויות לא רצויות, ויש לגישה חסרונות משלה, כמו לכל דבר בחיים.
זאת הסיבה,
שבאילוף מבוסס חיזוקים אנחנו צריכים להיות הרבה יותר קפדניים על תהליכי הלמידה, להיות סופר עקביים עם הכלב ויש חשיבות גבוהה יותר ליצירת הרגלים (התנהגויות אוטומטיות), מאחר ואנחנו לא מסתכמים על דרכי כפייה על הכלב לבצע את רצונינו.
למה ההקדמה הזו כ"כ חשובה כדי לענות על השאלה,
"האם איי פעם נפסיק עם החטיפים והיא פשוט תקשיב לנו?"
כי אי אפשר לענות עליה מבלי לדעת מה מניע את הכלב שלנו להקשיב לנו.
הרי,
אם תפסיקו לתגמל את הכלב על התנהגויות שלימדתם הוא יפסיק לבצע בהדרגה, כי המוטיבציה תרד, אלא אם, מצאתם סוגי חיזוקים נוספים מלבד אוכל, כמו ליטופים, מילת עידוד, משחק וכדו' שיסייעו בשימור ההתנהגות.
שימו לב, אלה חייבים להיות חיזוקים אמיתיים, כאלה שהכלב רוצה לכלב ושומרים או מגבירים את ההתנהגות שלו. כי אם לא, הם לא חיזוק.
למשל, הפכתם את ההתנהגות עצמה להיות סוג של חיזוק לכלב – שזו תוצאת אילוף אולטימטיבית וקשה להשגה.
באותה מידה, באילוף מסורתי,
אם נפסיק להשתמש ביצירת לחץ/תיקונים/כפייה מכל סוג שהיא על הכלב, גם הוא יפסיק בהדרגה להקשיב לנו.
זה לא שבאילוף מסורתי כלבים יכולים להקשיב בלי חטיפים, כי הם פשוט מאולפים יותר.
ברגע שהרגלנו כלב שהוא יכול לקבל משיכות ברצועה הוא יודע שבכל רגע נתון יכול לבוא תיקון, זה אומר שני דברים:
1. "אביזר האילוף" תמיד נוכח, בין אם דרך הרצועה או שפת הגוף שלנו, שאצל רבים הופכת ליותר מאיימת לכלב כאשר הוא לא מבצע.
2. אם אתם רוצים שהכלב שעבר אילוף מסורתי ימשיך להקשיב אתם תמיד תסתמכו על יצירת לחץ/כפייה כדי שימשיך להיות ממושמע.
(אלא אם, אתם משלבים גם חיזוקים, אבל חזרנו לבעיה הקודמת, שלא תוכלו להפסיק איתם לחלוטין).
זה בסדר אם זו הדרך המועדפת עליכם.
אבל חשוב לראות את זה, כאשר אומרים על אילוף מבוסס חיזוקים, שתמיד צריך חטיפים זה נכון,
כי חטיפים הם כלי האילוף באילוף פורס פרי, הרבה פחות מהרצועה או שפת גוף מאיימת או תיקונים.
בעוד, באילוף מסורתי, הרצועה ושפת גוף מאיימת הן כלי אילוף והן תמיד נוכחות. יחד עם חיזוקים, אם קיים שילוב.
מה הכוונה שהן נוכחות? – הכלב יודע שאם הוא לא יקשיב יכולה להיות תגובה לא נעימה, גם אם אין רצועה ואתם יושבים על הספה, מכיוון
שהפוטנציאל למשהו לא נעים עדיין קיים בראש של הכלב.
בדיוק כמו שהפוטנציאל לחיזוק קיים בראש שלו.
חשוב לציין, בשתי הגישות אפשר להפחית את השימוש באביזרי האילוף מבלי לקבל רגרסיה מהכלב, אבל לעולם לא יהיה מצב שבו,
תפסיקו לתגמל אות הכלב או תפסיקו לתקן אותו על אי ביצוע – בשני המקרים אם כן, תהיה רגרסיה, כי המוטיבציה תרד.
ופה הבחירה שלכם –
או שתמשיכו עם החיזוקים או שתמשיכו עם התיקונים (או עם הפוטנציאל שהם יופיעו), גם אם תשלבו ביניהם!
ביום שהבנתי את המשפט הזה כמאלף, החיים שלי הפכו לקלים יותר.
שחררתי את הציפיה מהכלבים שלי שהם פשוט "ירצו להקשיב לי" והבנתי שאני צריך לעבוד על זה כל הזמן.
לכן "אילוף" זה לא תהליך שעושים ונגמר, אלא זו דרך חיים שאם מסגלים אותה מתוך הבנה אמיתית של מה גורם לכלב להיות קשוב אפשר להשיג תוצאות משמעותית גבוהות יותר וגם…
לצמצם מאוד את התסכולים שלנו מהכלב.
לא תגידו יותר את המשפט הכי מאוס עליי בעולם – "מה, הוא לא הבין עד עכשיו מה לעשות??"
עכשיו קחו שאלה למחשבה,
על איזו מוטיבציה אתם מסתמכים בתקשורת עם הכלבים שלכם,
חתירה לעונג?
הימנעות מכאב?
שניהם?
מוזמנים לענות בתגובות, אני קורא הכל.
באהבה, גיא תיכון.
