לאחרונה אני מקבל יותר ויותר מקרים בהם כלבים חברותיים לאנשים הפכו לתוקפניים לכל מי שמנסה להתקרב אליהם או להיכנס לבית וזה לא בגלל הכלב.
לכל הכלבים האלה יש מכנה משותף זהה לחלוטין:
1. כולם כלבים רגישים באופי שלהם.
2. כולם מתקשים לווסת את הרגשות שלהם כאשר הם מתרגשים, ולכם קופצים ומשתוללים המון.
3. כולם אהבו אנשים כאשר היו גורים אבל הראו כבר חשדנות נמוכה.
4. כולם עברו אילוף.
אז איך כלב חברותי הופך לתוקפן לאנשים…?
אני הולך לעבור איתכם שלב שלב כדי שתבינו עד כמה, העבודה שאתם עושים, או עשיתם, בתקופת הגורות היא קריטית ומהותית.
בואו נתחיל מהתשובה שתקבלו מהרבה מאלפים –
"הכלב הוא דומיננטי/טריטוריאלי/אלפא ומנסה לקחת שליטה עליכם ועל הסיטואציה וצריך להראות לו שאתם השולטים".
בעיניי תשובה כזו מראה על הבנה נמוכה מאוד בהתנהגות כלבית ומפגינה התעלמות מוחלטת מהעומק הרגשי של כלבים ובעוד 3 דקות בדיוק תבינו למה.
נתחיל מההיסטוריה של הכלבים,
כולם עברו אילוף מבוסס תיקונים על התנהגויות לא רצויות.
חלקם אפילו אילופים ללא חיזוקים, שזה לכשעצמו שערורייתי.
כולם קיבלו תיקונים על חנק או דוקרנים או חשמל כאשר קפצו על אנשים משמחה.
"מה הקשר גיא? – למה שזה יגרום לתוקפנות בכלל?" – הלקוחות שאלו אותי.
זו שאלה מעולה.
כדי להבין את הקשר צריך לחזור למכנה המשותף בין כל הכלבים.
כל הכלבים רגישים באופיים והיו כאלה כגורים.
זה אומר,
שהם היו סופר רגישים לכל מה שהלחיץ, הכאיב והיה לא נעים להם, במיוחד תיקונים על התנהגויות טבעיות לגורים, כמו קפיצות.
גורים כאלה עושים קישורים שליליים מאוד מהר והופכים לזהירים יתר על המידה.
במקום ללמוד לסמוך עלינו, הם לומדים לחשוש בסביבתינו, כי יש סיכוי לתיקונים על התנהגויות שקשה להם לשלוט עליהן.
התוצאה – החשדנות עולה והופכת לפחד.
בגלל שהגורים הללו מאוד התקשו לווסת את עצמם ברמה הרגשית, אז הם מאוד התרגשו כאשר הם פגשו אנשים, גם כאלה לא מוכרים, והיו קופצים עליהם ומתנהגים קצת בפראות.
הפיתרון של המאלפים היה לתקן אותם על חנק או דוקרנים או חשמל.
בלי ללמד אותם התנהגויות חלופיות או להרגיע אותם לפני שהם ניגשים לאנשים או לנתב לכל התנהגות אחרת.
אם לא לימדנו כלב התנהגות חלופית להתנהגות הלא רצוייה איך הוא יכול לבחור בה במקום בקפיצות??
ואם הגור סופר מתרגש ולא מסוגל להרגיע את עצמו לבד, אז זה אומר שהוא תמיד יקפוץ, כי זה מה שגורים מרוגשים יתר על המידה עושים!
ולאותם גורים כבר יש חשדנות טבעית לאנשים!
אנשים + התרגשות = כאב.
הצלחתם לחבר את הנקודות?
אם לא, בואו נחבר אותן יחד –
אותו כלב שכשכש בזנב כאשר ניגש אל מישהו כגור… אבל עם מבט קצת זהיר, תנועה מתוחה…כיום, כאשר יש מתח ברצועה – הוא מתפרץ.
לא כי הוא "תוקפן".
כי הוא דרוך. כי הגוף שלו למד להגיב כך. כי הוא פוחד לחטוף שוב.
והכי עצוב? התגובה הזאת מתחזקת דווקא בגלל שהגוף שלו לא למד להירגע.
אם פעם הוא קפץ משמחה, עכשיו הוא קופץ בהתנפלות מתוך פחד.
לא מהבנאדם שמולו, אלא מהבנאדם שמחזיק את הרצועה.
הגורים למדו, שבכל פעם שהם פוגשים אנשים ונכנסים להתרגשות הם הולכים לקבל תיקונים ולכן התחילו לגשת לאנשים בפחד (מהתקיקונים, לא מהם).
הם קישרו את המצב הרגשי שלהם לתיקונים, התרגשות = כאב, לחץ, איום.
הם קישרו מתח ברצועה לתיקונים, אז הם התחילו להתפרץ בהפתעה.
הם יכולים לגשת לאדם עם זנב מכשכש לצדדים, אבל בגובה נמוך (שמעיד על פחד) ותוך כדי ריחרוח פתאום יתפרצו.
מספיק מתח קל ברצועה כדי להזכיר להם את התיקונים שהיו חוטפים כדי להתפרץ.
כל מפגש עם אדם הפך להיות טעון מאוד, מלחיץ מאוד וקשה, גם עבור הבעלים.
חוסר הויסות הרשי עדיין משחק תפקיד חשוב בתגובות של הכלב.
אם כגור הוא היה קופץ מהתרגשות, כי לא הצליח להכיל את הסיטואציה, אז עכשיו הוא קופץ מפחד ולחץ, כי הוא לא יכול להכיל את הסיטואציה.
מה עושים במצב כזה?
1. מפסיקים את התיקונים ולומדים לאמן כלב בלעדיהם ומכניסים המון חיזוקים על התנהגויות חדשות.
2. מקשרים את המתח ברצועה לחוויה בטוחה ונעימה לכלב באמצעות תרגילים ספציפיים.
3. מלמדים את הכלב והבעלים טקס קבלת אורחים והיכרות עם אנשים חדש לחלוטין.
4. מצלמים את המפגשים במהלך השיעור ועוברים על הוידאו כדי לראות בדיוק איפה המתח ברצועה נכנס.
5. עובדים עם הבעלים על נשימות והרגעה עצמית, כדי להוריד מתח מהכלב.
6. מתאמנים עם הכלב על איפוק וויסות רגשי, כמו שהיו צריכים לעשות מתכתחילה כאשר היה גור.
שורש הבעיה לא היה קשור בכלל להיותם דומיננטיים.
אלא לשילוב של היותם רגישים ולשיטת האילוף.
מדובר בבנייה מחדש של אמון, של הרגלים רגשיים, של ביטחון.
כי כלc שגדל על פחד – ימשיך לפחד.
אבל כלב שילמד שניתן לסמוך, לנשום, להירגע –
הוא כלב שמסוגל להשתנות.
95% מהכלבים האלה, מהניסיון שלי, מסוגלים לעשות שינוי רגשי עמוק עם עושים איתם עבודה רגשית ולא מתמקדים איתם רק על משמעת בסיסית שלא נוגעת ברגש.
והכול מתחיל במה שאנחנו בוחרים לעשות אחרת, מהיום.
במקום עוד "שב", "ארצה", "רגלי" להחליף אותם בטכניקות לשינוי רגש, ללימוד איפוק וויסות רגשי.
אפשר להגיע לתוצאות גם עם טכניקות שמלמדות את הכלב לפחד מהתגובה שלנו, כמו שתיארתי לאורך המייל, זו פשוט דרך שיכולה להוביל לתופעות לוואי קשות, כמו שקראתם.
אם חוויתם משהו דומה והתייאשתם אז אולי המייל הזה ייתן לכם תקווה מחודשת.
אנחנו נשמח ללוות אתכם לשינוי.
באהבה,
גיא תיכון.
