יש היום המון כלבי מלינואה מעורבים בעמותות ואנשים מתפתים לאמץ אותם בגלל שהם לומדים מהר, כיף לשחק איתם ועם זאת, קשה לגדל אותם ואותם אנשים לא חושבים עד הסוף.
אני מתכוון גם לרועים הולנדים מעורבים וכל כלב שמעורב בגזע אנרגטי במיוחד או גזעי, כמו בורדר קולי, אוסטרלי ועוד –
אנחנו המאלפים קוראם להם – "כלבי עבודה".
כל עוד כלב עבודה יציב נפשית, חברותי לעולם ואין בעיות מורכבות אז אפשר להתמקד רק בפריקת אנרגיה ויהיה טוב.
ברגע שמתווספת למשוואה בעיית תוקפנות או חרדה או ריאקטיביות הכל מסתבך והופך למסוכן לפעמים, בגלל התכונות הטבעיות של הכלבים האלו.
אחת מהן, היא היעדר איפוק וויסות רגשי, עליהם צריך וחיוני לעבוד מגיל צעיר על מנת שכלב כזה יתפתח להיות מווסת ומאוזן.
כלב כזה, לא מאוזן ולא מווסת ברמה מספקת, עם בעיית התנהגות הופך להיות נטל על מי מגדל אותו.
התפרצויות בטיולים יהיו חסרות ריסון ועוצמתיות.
חרדות הופכות מהר מאוד לתוקפנות.
תוקפנות הופכת מהר מאוד לנשיכות.
צריך להבין פרט קריטי,
לכלבי עבודה יש תשתית עצבית שונה.
רמת הדריכות שלהם גבוהה, זמינות התגובה שלהם מהירה, והמנוע הפנימי פשוט עובד חזק יותר.
אי אפשר "לחנך" אותם החוצה מזה.
הם לא "סתם כלבים עם הרבה אנרגיה".
מה שכן אפשרי – זה ללמוד לעבוד עם זה לטובתנו.
אלו לא כלבים לכל אחד.
הבעיה הכי גדלה היא, שלרוב בעלי הכלבים אין המיומנות ואת הזמן ואת הידע הנדרשים לתחזק כלבים כאלה ברמה היומיומית עם עבודה, משפחה ומחויבויות נוספות.
כלבי עבודה זקוקים לאתגרים.
ריצה אחרי כדור תשעמם אותם במקרה הטוב ותהפוך אותם לאובססיביים במקרה הגרוע.
מרדף אחרי לייזר תהפוך אותם למשוגעים (תפסיקו עם זה).
טיול ארוך זה לא תמיד מה שהכלב הזה צריך, גם ריצה סתמית לא תמיד אפקטיבית.
וגם לשחרר אותו לרוץ בגינה – זו רק חצי עבודה, הם הרי נכנסים לכושר בדיוק כמונו.
מה שחסר זה תיעול מנטלי, פריקת יצר, מענה ייעודי לדרייב של הכלב.
אחרת, אתם תעייפו אותו – אבל לא תרגיעו אותו.
והוא יהיה כמו קפיץ דרוך – רק מחכה לטריגר הבא כדי להתפרץ.
מי שינסה לטפל בבעיות התנהגות כאלה עם כלבי עבודה ללא התייחסות לנטיות הטבעיות שלהם ולדרייב שלהם לרדוף, לשחק ולהפעיל את המוח יכשל.
אז איך עושים את זה?
שילוב חכם בין פריקת אנרגיה מותאמת, לבין עבודה רגשית התנהגותית.
למשל:
אם יש לי הולנדי תוקפן לאנשים עם היסטוריה של נשיכות,
אני ארצה לעבוד איתו עם אוכל מתחת לסף התגובה שלו, ללמד אותו פוקוס ממושך עליי, התעלמות מאנשים, בחירה בהתרחקות מהם במקום להתנפל עליהם בצורה רגועה ומאופקת.
אני אשתמש במשחק משיכות (על רצועה) כדי לפרוק את כל המתח שמצטבר לו מהאימון.
בשלבים יותר מתקדמים, שהוא מראה יותר יכולת איפוק, אני אשתמש במשחק משיכות כפרס ראשוני על התעלמות מבנאדם קרוב במקום אוכל.
השילוב הזה חיוני מאוד להרגעת הכלב.
משחקי משיכות זה הנשק הסודי שלכם.
כלבים עם "דרייב פה" גבוה (כמו מלינואה) חייבים מענה לצורך הפיזי שלהם להיאבק, למשוך, לנשוך.
משחק משיכות נכון, עם גבולות ברורים, יכול להיות פורקן מדויק לנטייה הטבעית הזו,
לתרום לבניית קשר ולחזק שליטה עצמית ולשפר את הוויסות הרגשי.
וזה גם מחליף את הנביחות, ההשתוללות, והנשיכות של תסכול – כי הכלב מסופק.
ולא, זה לא הופך את הכלב לאגרסיבי ("הפוך גוטה").
ומה עם כלבים שלא אוהבים משחק נשיכות?
משחקי אף ומשימות רחרוח הם "הנשק " שלכם.
הם מפעילים את הכלב מבפנים, ומסייעים להוריד את מפלס הלחץ והעצבים של הכלב.
שימוש ברחרוח מפעיל את מנגנון ההרגעה העצמית, לכן תמיד טוב להפעיל את האף של הכלב בטיולים.
ועכשיו לאחד הדברים שהכי מבאסים אותי בקשר לכלבים האלו.
הרבה מאלפים ובעלי כלבים מאמינים שצריך להתחיל לעבוד איתם בגיל מוקדם עם ענישה כדי "לשלוט על היצר" ודווקא יכולים לגרום לבעיה הפוכה.
בגלל כל הסיבות שתיארתי למעלה, שימוש מוקדם בענישה ע"י אדם לא מיומן, שלא פורק מספיק אנרגיה ולחץ, יוביל בוודאות לכלב עצבני ומתוסכל.
כלב כזה יהיה תוקפן או ריאקטיבי בסבירות גבוהה.
אני הייתי מחכה עם הענישה לשלב מאוד מאוחר אם אתם מרגישים צורך להשתמש בה.
אם התחברתם לגישת האימון שלי ואתם רוצים לקבל עוד פרטים, גם אם יש לכם כלב מסוג אחר, אתם מוזמנים לעבור לקטע מתחת לתמונה ולבחור איך נכון לכם להתקדם.
אם בא לך ללמוד עוד הגזע, אני מזמין אותך להאזין לפרק בפודקאסט בו אני מארח מאלף שמגדל מלינואה ממנו תוכל לקבל המון טיפים.
https://open.spotify.com/episode/3XoTTdS4CVmXsIryESH9vG?si=b43d252160d5483f
באהבה גדולה,
גיא תיכון.
