ברגע שהורדנו מהכלב את הרצועה הוא סוף סוף הרשה לעצמו לנוח, להירגע ולהרגיש בטוח.
ויש לכך סיבה חשובה מאוד, ולכן אני כותב עליה.
אם יש לך כלב ריאקטיבי, רגיש, חרדתי, תוקפן שמתקשה במצבי לחץ ומפגשים צפופים (ברחוב, עם אורחים) חשוב מאוד להקדיש 3 דקות לקרוא.
ביום שני האחרון פגשתי כלב חדש לאבחון, הבעיה המרכזית – תוקפנות לאורחים וריאקטיביות בטיולים.
אבל מה שפיצח את ההתנהגות של הכלב, הייתה ההיסטוריה שלו וההתעלמות ממנה (או חוסר הידע איך לחבר אותה לאילוף).
אז קצת היסטוריה חיונית,
יוגי הוא כלב שהיה רגיל להסתובב חופשי במושב שבו הוא גר, בלי רצועה, נטול דאגות וחופשי.
כעבור זמן מה הבעלים עבר לגור בעיר גדולה ויוגי לא היה יכול יותר להסתובב חופשי וכל הטיולים עברו להיות על רצועה.
הבעלים שלו, אדם אחראי, קרא למאלף שילמד אותו ללכת עם רצועה.
המאלף שהגיע בחר ללמד את יוגי ללכת קרוב אליו באמצעות תיקונים חזקים, בלי חיזוקים, בלי למידה מוקדמת, ישר דרישה ואפס מקום לטעויות של הכלב.
זה כמו, שמורה ידרוש מילד בכיתה א', לקרוא ולכתוב, וכשהוא לא יצליח, יעניש אותו בחומרה, מבלי שלימד אותו קודם.
אבסורד נכון…? – אני יודע.
רק שהעונש של יוגי היה חמור, קשוח מאוד ובאמצעות הרצועה (אני חוסך מכם את התיאורים).
זה tומר, שהמפגש הראשון של יוגי עם מאלף, על רצועה היה מאיים, מלחיץ ומפחיד.
וככה נוצרה לה התנייה מאוד בעייתית,
רצועה עליי = הולך להיות לי מאיים, מלחיץ (ואולי מכאיב).
בחוכמה רבה, הבעלים ויתר על שירותיו של אותו מאלף ולא הביא מאלף אחר.
אבל…הבעיה עם הרצועה נשארה.
כי עדיין לא היו לו כלים וידע לעשות התנייה חיובית לרצועה, ללמד את הכלב להתגבר על התסכול להיות קשור (אחרי תקופה ארוכה ללא רצועה), להיות קשוב ללא משיכות ברצועה ועוד.
עם הזמן, יוגי הפך ליותר ויותר ריאקטיבי בטיולים וגם הגיע למצב שהוא לא מכניס אנשים הבייתה, שבעבר כן הכניס ללא בעיה.
יוגי עבר אילוף נוסף בתנאי פנסיון תקופה ארוכה, שהיה מבוסס גם הוא על תיקונים וענישה, ללא טיפול התנהגותי בכלל, מה שהמשיך את ההתניה השלילית לרצועה.
אחת התוצאות של האילוף האחרון הייתה, שיוגי קישר הרמת רצועה מהרצפה לתיקון שהולך להגיע.
פעם אחת, שבת הזוג התקרבה להרים את הרצועה שלו הוא התנפל עליה. מזה אפשר להבין שההתניה לרצועה כ"כ שלילית, שהוא התחיל לאיים על בני הבית.
התוצאה השנייה של האילוף האחרון הייתה, שהוא נשך את המאלף אחרי תיקון חזק מאוד, בגלל שהוא עבר לפניו את השער כניסה לחצר.
וזה, חברים, סופר משמעותי להכנסת אורחים הבייתה ואכתוב על זה בפוסט אחר.
אני לא מספר לכם את כל זה בשביל להאדיר את עצמי, אלא, ללמד אתכם כמה חשוב להבין דקויות, איך לחבר את הפאזל ואת הסיבה האמיתית להתנהגות שלה כלב.
עכשיו נחזור למפגש שלנו ביום שני ונחבר את הפאזל.
אחרי שנפגשנו בחוץ (טקס כניסת אורחים זרים) ועשינו טיול, בו אני מאבחן את ההתנהגות והתגובות של יוגי ונותן הנחיות חדשות, נכנסנו הבייתה וישבנו.
ברוב המקרים, אני מבקש להשאיר על הכלב רצועה ולהחזיק אותה מטעמי בטיחות, למרות שבמקרה הזה, יוגי הסתובב חופשי עם הרצועה נשרכת אחריו.
בכל הזמן הזה שישבנו יוגי לא הצליח להירגע, וראו שהוא מנסה מאוד.
הוא הגיע אליי, חזר לבעלים, התנשף מאוד, הלך לשתות וחזר לבעלים, האוזנים שלו היו משוכות לאחור כמעט כל הזמן (סימן מובהק לפחד), הוא הלך בהיסוס ממקום למקום (Pacing, גם סימן למצוקה נפשית) ובקיצור – לחוץ ועצבני.
כעבור זמן מה, שאנחנו מתגמלים את יוגי על הבחירות שלו להישכב, לשבת או כל התנהגות רגועה אחרת ומדברים על ההיסטוריה שלו, זו שכתבתי עליה, זה הקליק לי.
"תוריד לו את הרצועה", ביקשתי מהבעלים. "בוא נראה אם הוא מצליח להירגע בלעדיה".
התגובה של יוגי הייתה לא פחות ממדהימה!
קודם כל הוא התנער, שזה סימן מובהק שהוא פרק לחץ משמעותי שהצטבר לו בגלל הרצועה.
תוך דקה בערך הוא התקרב לבעלים עם הטוסיק וביקש מגע, הוא לא ביקש מגע בכל הזמן שהיה עם הרצועה.
תוך מספר דקות הוא נשכב על הרצפה בתנוחה הרבה יותר נינוחה והוציא אוויר, ממש אנחת רווחה.
ואז הוא ניגש אליי והרשה לי ללטף אותו. לפני זה הוא היה סופר מתוח ועצבני וחששתי לגעת בו.
והשיא היה, שהוא נשכב על הצד, פתח רגליים ונתן לבעלים ללטף אותו בבטן,
"מזמן לא הוא לא נשכב ככה מולי על הצד", הוא אמר לי.
יוגי שיחרר כמויות אדירות של לחץ כששחררנו אותו מהרצועה.
ברגע שהורדנו אותה יוגי הבין שאין מצב לתיקונים יותר והוא יכול לנוח ולהפסיק להיות בפחד, שבכל רגע הוא יעשה טעות ויקבל עליה תיקון.
אך אחד מהמאלפים לא עצר לחשוב על הבעיה שיכולה להיווצר, אם הם ישתמשו ברצועה בצורה מכאיבה, מלחיצה ולא נעימה עם כלב שלא רגיל אליה בכלל, כדי לטפל בתוקפנות וריאקטיביות.
ופה שוב, עובר הגבול שבין לאבחן את שורש הבעיה לבין לטפל בסימפטום.
כי עכשיו, התהליך של יוגי יתחיל מהנקודה הזו – הרגלה מחודשת לרצועה ואביזרי הולכה ורק אז עבודה מול אורחים וריאקטיביות.
אנחנו קודם כל נתחיל בלייצר ליוגי הרגשה בטוחה ויציבה במגוון סיטואציות כשהוא קשור, וזה מתחיל ממשחקי פוקוס וריכוז בבית ולא בטיולים כשהוא מוסח ויש לו התניה חזקה להיות בלחץ, כי הוא קשור.
התהליך ימשיך לטכניקות קיצור ואיסוף רצועה, הרגלה למתח ברצועה וקישור מתח ברצועה לאותות מידע ועוד.
ורק אז ניכנס לטיפול בריאקטיביות ותוקפנות, רק אחרי שנוודא שיוגי מסוגל להיות עם רצועה ונינוח.
זו הסיבה שאני מתעכב כ"כ הרבה על ההיסטוריה של הכלב, אם היא קיימת.
ברוב המקרים, אפשר למצוא דרכה המון חוויות משמעותיות שיצרו התניות והרגלים התנהגותיים שישפיעו על כל התהליך וההצלחה שלו.
אני מדבר המון על ההשפעות של השימוש בענישה ותיקונים, גם כי ראיתי אותם כמאלף מסורתי ב-5 השנים הראשונות שלי בתחום,
וגם, כי רוב המאלפים שמשתמשים בהם לעולם לא יציינו בפניכם את החסרונות והבעיות של שימוש בתיקונים, בטח כאלה שהם חזקים וחריפים, ויגרמו לכם לחשוב שלא תיווצר שום בעיה עתידית.
או, שהם יפילו את חוסר ההצלחה של האילוף עליכם, כי אתם "לא אסרטיביים מספיק", שאצל הרבה מהם, זה אומר שהתיקון לא מספיק חזק.
אני אמשיך להציף את הנושא הזה, כי הוא המפתח בעיניי לטיפול התנהגותי.
אם אתם רוצים להשתמש בתיקונים וענישה זה בסדר מבחינתי, זה שלכם, רק צריך להבדיל בין ענישה ממוקדת, מדוייקת, לאחר למידה ופרופורציונלית לעומת מה שתיארתי כאן.
אל תתפתו להשתמש ברצועה ככלי מתקן מתוך ציפיה, שלא יהיו השלכות.
כי יהיו.
אם יש לך שאלות או שיתופים אפשר לכתוב לי במייל חוזר, אני קורא הכל.
בהזדמנות זו,
שתהיה לכולנו שנה טובה, מוצלחת ופוריה.
שנזכה בשנה הזו לראות את השבויים חוזרים הבייתה ואת המלחמה נגמרת
שנזכה לימים יפים, רגועים ונעימים עם הכלבים המתוסבכים שלנו️.
והכי חשוב בעיניי, שנמשיך לחפש איך אנחנו יכולים לעשות טוב ולהפיץ אור בעולם הקטן שלנו.
באהבה,
גיא תיכון.
