לפני מספר שנים התחילו חוקרים לשאול שאלה
האם כלבים יכולים להיות פסימיים או אופטימיים כמו בני אדם? —
לא כדימוי אלא במובן אמיתי, הרי מחקרים על כלבים מראים שיש הבדלים גדולים ביניהם באיך הם רואים את העולם וזה כמובן משפיע על ההתנהגות שלהם.
לא צריך מחקר בשביל לראות את זה כל יום.
כלב אחד מגיב בנביחות ותוקפנות לאדם זר שלא עשה לו כלום בזמן שכלב אחר יגיב לאותו אדם בחביבות.
האם זה אומר שהראשון מבטא השקפת עולם פסימית יותר מהשני?
אז ככה חוקרים בדקו את הנושא.
במחקר משנת 2020 שנעשה על כלבים ביתיים וכלבי עמותות (shelter dogs), השתמשו ב־משימת שיפוט דו־משמעית:
שמים קערה מזון במקומות שונים — אחד שמוכר לכלב, אחד שהוא יודע שאין בו אוכל, ומקומות "ביניים", שהכלב לא מכיר ולכן לא יודע למה לצפות.
החוקרים רצו לראות כמה מהר או האם הכלב יתקרב למקומות "הביניים" — האם הוא צופה שיגיע “דבר טוב” (אופטימיות) או “דבר לא טוב” (פסימיות).
התוצאה: כלבי עמותות נטו להיות יותר “פסימיים” בהשוואה לכלבים ביתיים — הם איטיים יותר לגשת לקערות במיקום בינוני.
כלומר, הם נטו להאמין שהתקרבות לקערות במקומות הביניים אינה בטוחה להם, והחוקרים פירשו את ההתנהגות הזו כפסימית.
אני מסכים איתכם, זה ניסוי פשטני מידיי כדי לומר על כלבים אם הם פסימיים יותר או אופטימיים.
אבל אם ניקח את המסקנות מהמחקר הזה ואת המסקנות ממחקר נוסף,
נמצא ששימוש ביותר מ־2 שיטות אילוף המשלבות אמצעי כפייה, ענישה ותיקונים עם אביזרים שנועדו להכאיב לכלב,
אז הכלבים שלהם נראים במצב רוח פחות טוב, פחות יוזמים, יותר מהססים ופחות מנסים דברים חדשים שהם לא מכירים.
ואם נשלב את המסקנות הללו עם טמפרמנט (אופי) טבעי של כלב אנחנו ממש יכולים להעריך איך כלב מסויים יגיב לסיטואציות חיים שונות.
אם לכלב יש טמפרמנט נסוג, מסוייג, shy, מעוכב, רגיש אז סביר שהוא יראה את העולם בעין זהירה יותר, חשדנית יותר מלכתחילה.
כלבים כאלה פחות נוטים לקחת על עצמם אתגרים חדשים ומעדיפים את מה שהם מכירים ומאוד שואפים לוודאות.
וודאות = טיולים קבועים, אוכל קבוע, אנשים קבועים, פנסיון קבוע וכדו'.
אם תקחו כלב כזה, שמראה פסימיות מלכתחילה (פסימיות = הציפיה שמשהו לא מוכר יוביל לחוויה לא טובה), ותשלבו איתו אילוף כוחני,
אתם מסתכנים בלגרום לו עוד יותר להשתבלל לתוך ההרגלים שלו ומה שהוא מכיר.
וככל שכלב מתקבע על מה שהוא מכיר בלבד יהיה קשה מאוד:
1. להחליף דוגווקר/פנסיון/ווטרינר.
2. להחליף אזור מגורים.
3. להסתגל לכלב חדש בקומה.
4. להסתגל לתינוק חדש.
5. ללמוד התנהגויות חדשות.
אם נישאר רגע במחוזות האילוף, כלב כזה יהיה קשה יותר לגרום לו לסמוך, להאמין ואם להשתמש במונחי המחקרים – להיות אופטימי שמשהו טוב יצא מפעילות לא מוכרת.
אני רואה את התופעה המון בתהליכי האילוף, כלבים שמתקשים ללמוד תרגילים חדשים ולפעמים אפילו לא משתפים פעולה עד שהם מוודאים שוב ושוב,
שהאימון בטוח להם.
ואם רגע נלך אחורה, לגורים,
זו המהות של חשיפה!
להכיר לגור דברים שהוא לא מכיר בכלל, לקשר אותם לחוויה טובה, נעימה ובטוחה ולהפוך את כל הגורמים חסרי הוודאות לבטוחים.
במילות המחקר – להפוך גורים לאופטימיים.
האם שמת לב למצבים שהכלב/ה שלך מהסס/ת לגשת? לבצע? לקחת? לעלות?
אם כן, הסיבה העיקרית היא, שהם מניחים שמשהו לא טוב יקרה להם.
קצת כמונו לא? – איפה שאנחנו בטוחים בתוצאה אנחנו עפים,
איפה שאנחנו לא בטוחים אנחנו מהססים…נכון?
האופטימיות או הפסימיות של הכלב אינן סתם “תכונות” – הן חלק ממצב רגשי ופסיכולוגי שניתן למדוד, להבין ולשפר.
אם הכלב שלכם נוטה לפחדים, מצפה לרע במקום לצפות לטוב זו קריאה לעזרה רגשית.
זה לא סימן שהוא עקשר, מרדן, דומיננטי ושולט עליך.
והטיפול שהוא צריך, מעבר לטיפול התנהגותי, הינו יצירת סביבה שמאפשרת לו להיות אופטימי.
אם לא תדאגו לסביבה של הכלב, שתתמוך במצב רוח שלו, בקבלת החלטות טובה, בבניית ביטחון עצמי ואמון, האילוף יהיה פחות יעיל.
הנה משימה בשבילך, מה אפשר לעשות כבר עכשיו כדי שהסביבה של הכלב (הכולל גם אותך) תטפח אצלו אופטימיות?
באהבה,
גיא תיכון | מטפל התנהגותי בכלבים.
